Lexi Toxon

When Words Collide

  • ספטמבר 2022
    א ב ג ד ה ו ש
     123
    45678910
    11121314151617
    18192021222324
    252627282930  

המשך ללכת, איש קטן

Posted by kenny 66 ב- יוני 28, 2012

צולם ברחוב קצנלסון בירושלים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

מספיק כבר!

Posted by kenny 66 ב- יוני 27, 2012

מסימו בנזי, אחד מאנשי ארדווינו, העביר הרצאה ב-TED. ארדווינו הוא פרויקט של פלטפורמת אלקטורניקה בקוד פתוח המשמשת אנשים ליצור יצירות משלהם. אחד הפרויקטים מבוססי ארדווינו שהוא מזכיר שם, הוא "מספיק כבר!" גלאי שמבחין בשמות ופרצופים מסוימים שנמאס לך מהם לגמרי כאשר הם מופיעים בטלוויזיה, ומשתיק אותה.

תראו את ההרצאה כולה, הוא מזכיר שם פרויקטים אחרים מרתקים.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

שקט, יורים

Posted by kenny 66 ב- יוני 24, 2012

א. יורים לעצמנו ברגל
ההתפרעות של מוצ"ש הייתה מטופשת. ההפגנות בשישי בלילה היו מופת של ניצול נכון של המדיה החדשה כדי להעביר מסר חשוב – השלטון במדינת ישראל מבכר אלימות על פני טיפול אמתי בבעיות. זה נכון ברוב הרמות וברוב הנושאים, וזו יכולה להיות אלימות פיזית או אלימות חקיקתית שבה סגירת חורים בגירעון התקציבי נעשית על ידי העלאת מיסים רגרסיביים.

ואז באו אירועי אמש והוכיחו שתמיד יש טיפשים שלא מסוגלים לראות מעבר לקצה הערפל האדום של הזעם הצדקני שלהם. (כן, הוא יכול להיות צדקני גם אם הוא צודק.) כדי להוסיף חטא על פשע יצא לי לשמוע היום בבוקר את סתיו שפיר בערוץ 2 מנסה לגמגם הצדקה מטופשת להתנפלות על הבנקים במקום לנצל את הבמה שניתנה לה כדי ליצור הבחנה ברורה בין תביעות ופעולות לגיטימיות למעשים שעוברים את הגבול. זהו מאבק על תדמית בה במידה שזה מאבק על נושאים, והגיע הזמן שהדוברים של המחאה יבינו את זה.

אם המחאה הזו חפצה חיים, היא חייבת להתחיל להתנער מפעולות כאלה.

ב. יורים לעצמנו בראש
יצא לי לשמוע קולות של אנשי ימין שזועקים "עכשיו אתם רואים איך זה". ראשית לכל – הם צודקים. אין שמחה כשמחה לאיד, ומראה אויבים פוליטיים הזוכים לטיפול האוהב של משטרת ישראל נוטה לגרום לאדם לשבוע נחת. זה מסביר את השתיקה של חלק מאנשי השמאל בזמנו. זו טעות. מרה. אלימות ככלי לדיכוי של ביטוי פוליטי היא עיוורת ולא מבדילה בין ימין ושמאל. האינטרס הראשון של השליטים ושל המערכות הביורוקרטיות שהם עומדים בראשן הוא תמיד הנצחה עצמית. הם מגיבים כלפי איום על שלטונם בעיוורון, שהדבר היחיד החודר אותו הוא האינטרס הפוליטי. אנחנו חייבים להבין את זה ולגנות אלימות כזו בכל מקום שבו היא מתרחשת.

במשך עשרות שנים המדינה הזו שיננה לעצמה ולאזרחיה הצעירים במערכת החינוך ובצה"ל את הלקח שאלימות היא הכלי המועדף להתמודדות מול איומים. אין פלא שכעת הכלי הזה מופעל כלפי פנים מתוך הרגל אגבי ובאדישות.

אבל חבריי הימניים (וחלק מהמתבטאים כך הם באמת ובתמים חברים שלי) מציגים מצג שווא. ההקבלה בין האלימות של אירועי המחאה לאלימות אנשי הימין, הנובעת מההשוואה של הטיפול של המשטרה בהם, היא מוטעית. האלימות של אנשי הימין היא מתמשכת, חמורה ומגובה באידאולוגיה ופסיקות הלכתיות של רבנים. האלימות המטופשת להפליא של אמש היא מעשה ידיהם של חמומי מוח. יונה אברושמי ויגאל עמיר לא היו "עשבים שוטים", הם היו השלב האבולוציוני המתבקש בגן שטיפחו אנשי מרכז הרב וגוש אמונים, גם אם לא לכך הם התכוונו. החלונות השבורים של הבנקים אינם מטעני דמה מתחת לכלי הרכב של קצינים, אינם חומרים הנשפכים על שוטרים וחיילים מעל גגות, אינם אבנים הנזרקות על בסיס קבוע, אינם שדות מוצתים ועצים עקורים. אין מאחוריהם מערך איסוף מידע על תנועות צה"ל, אין מאחוריהם "תורת מלך" שמצדיקה הרג של מי שאינם יהודים ואין מאחוריהם "פולסא דנורא".

אם המדינה הזו חפצה חיים, אנחנו חייבים להתחיל לזעוק.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

משטרת המחשבות פרק 6,785

Posted by kenny 66 ב- יוני 15, 2012

מרתה פיין היא ילדה בת 9 המתגוררת בסקוטלנד. היא מאסה בארוחות הצהריים המגעילות המוגשות בבית ספרה, ופתחה בלוג שבו הייתה מעלה תמונות שלהן. היא רצתה משהו בריא יותר. אם להודות על האמת אני לא מאשים אותה, התמונות נראות די דחוחות. הבלוג של פיין זכה לפופולריות רבה (יותר משני מיליון צפיות), עורר דיון חשוב בנושא תזונת ילדים בבתי ספר, והצליח אפילו לחצות את מחסומי הקרתנות הישראלית – אין לי כוח לחפש, אבל זכורה לי התייחסות אליה אי-שם ב"הארץ" לא מזמן.

ובכן, היא פרסמה היום פוסט פרדה. "הבוקר המנהלת שלי הוציאה אותי מהכיתה ולקחה אותי למשרד שלה." היא כותבת בו. "נאמר לי שאסור לי יותר לצלם תמונות של הארוחות בבית הספר בגלל כותרת בעיתון היום". אביה הוסיף בפוסט שהיוזמה לא הייתה של בית הספר שהיה "נפלא ותומך מהרגע הראשון" כדבריו, אלא של המועצה המקומית שהורתה לבית הספר לשים קץ לתופעה. כשם הבלוג באנגלית "אל עוד תוספת".

מדהים איך רשויות שלטון ברחבי העולם ומכל הדרגים מתכנסות כולן למסקנה שהדרך להתמודד אם בעיות היא להעלים אותן.

(דרך בוינגכפול)

עדכון: יומיים של לחץ של גולשים גרם למועצה לחזור בה מההחלטה.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

הכינו דרכון וססמה

Posted by kenny 66 ב- יוני 12, 2012

ברוס שנייר מדווח שמדינת ישראל דורשת מחלק מהאנשים הנכנסים לגבולותיה לפתוח לא רק את התיקים אלא גם את האימיילים. יש לי שישה חשבונות, את כולם?

יוסי גורביץ' מביא את מעללי יחידת עוז (לא הצלחתם לחשוב על שם אירוני יותר ליחידה הזו המגלמת את הפחד העיוור מפני הזר?) האמונה על גירוש הפליטים למולדותיהם באפריקה.

עידו קינן מפרסם את ההזמנות האדיבות של משטרת ישראל לפעילי המחאה כדי שתוכל לתכנן מראש מתי והיכן לעצור אותם. העורך של "הארץ" זיווג את הידיעה עם ידיעה אחרת, דומה. ראו בתמונה:

רציתי לכתוב משהו ציני, מר ומחודד על מדינת ישראל בקיץ 2012, אבל אני פשוט לא מסוגל לחשוב על משהו מחודד ומפחיד יותר מהצירוף הזה.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

עוד על מחירי הספרים

Posted by kenny 66 ב- יוני 8, 2012

לפני שבועות אחדים כתבתי פוסט על טיפשות טענת ה"שוק החופשי" בוויכוח על מחירי הספרים בארץ. גילי בר הלל, עורכת סדרת הנוער המצוינת (כן, דו-המשמעות מכוון) של הוצאת "גרף" מספרת בבלוג שלה למה ספרים עולים כפי שהם עולים, ועד כמה בדיוק השוק הזה חופשי.

Posted in Uncategorized | 1 Comment »

לא, נו, ברצינות

Posted by kenny 66 ב- יוני 2, 2012

בסרט "הנוקמים" יש בדיחה מטופשת אם כי משעשעת. תור אומר שלוקי הוא אחיו, ודמות אחרת אומרת לו שלוקי הרג 80 אנשים ביומיים. "הוא מאומץ", מצהיר תור במבוכה.

הבדיחה הזו הביאה קבוצה של אנשים העוסקים באימוץ לדרוש ממארוול להתנצל. לג'ו קרו באתר revolutionsf יש עוד כמה רעיונות לקבוצות שיכולות לדרוש התנצלות מיוצרי הסרט.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

אוֹי-אַיי-ג'י

Posted by kenny 66 ב- מאי 31, 2012

אני שומע לא מעט רדיו, וכאשר אני שומע רדיו אני שומע 88FM. זה אומר שאני נחשף גם ללא מעט פרסומות, שבדרך כלל אני לא ממש שומע אלא מסנן אותן. אבל הפרסומות של חברת הביטוח AIG הצליחו לחדור את המסננים שלי, מכיוון שהן מעצבנות במיוחד.

זה התחיל בקמפיין לביטוח תאונות אישיות שלהם מלפני חודשים אחדים שבו נשים נפצעו כאשר הן החליקו בקניון או באמבטיה או נכוו במטבח, בעוד שגברים נפצעו כאשר הם שיחקו כדורגל עם הילד או נפלו מסולם כשהם החליפו נורה בבית. נו, באמת. אין לי שמץ מושג מי חברת הפרסום שהפיקה את התשדירים האלה שככל הנראה חושבת שאנחנו עדיין בשנת 1954, אבל האחריות בכל מקרה מוטלת על חברת הביטוח שאישרה אותם.

ועכשיו יש להם קמפיין שהססמה שלו היא "הכול בקונטרול", שהצליח לעצבן אותי מחדש. לפני פחות מארבע שנים, ברבעון האחרון של 2008, AIG נזקקה לסיוע של כ-150 מיליארד דולר מהממשל האמריקאי כדי לשרוד (הסכום משתנה בהתאם לדרך החישוב, אבל 150 מיליארד הוא הגבול הנמוך שבו נוקבים).* לא בדיוק חברה שנמצאת בשליטה, כפי שהם היו רוצים שנחשוב. ואולי כן, רק לא השליטה שלה היינו מקווים. שנה אחר כך הם חילקו לאנשיהם בונוסים בסך כ-165 מיליון דולר. אפשר ללכת להקיא עכשיו?

~~~~~~

* העובדה שככל הנראה ארצות הברית תרוויח בסופו של דבר מסיוע זה חסרת משמעות בעיניי. חברה אחראית לא אמורה להגיע למצב כזה.

Posted in Uncategorized | 3 Comments »

Thank you, Sir! May I have another?

Posted by kenny 66 ב- מאי 28, 2012

הנה ידיעה שהצליחה להקפיץ לי כמה פיוזים – המשטרה אסרה לקיים הפגנות בכיכר ציון ובכיכר פאריז מכיוון שהמדינה מחויבת בהסכם לחברת סיטיפס שלא להפריע לתנועת הרכבת הקלה.

קיצור תולדות הרכבת תקלה. היא הוכרזה אי-שם בערפילי ההיסטוריה (באמת אין לי כוח לחפש את זה) ושלטים גדולים הצהירו שהיא תתחיל לפעול בדצמבר 2006. נסעתי על פני כמה מהם בדרכי לעבודה מדי יום באותה תקופה, בעודי מתפלל לאלוהי המכוניות שהחפירות החוזרות ונשנות ברחובות לא יחסלו לחלוטין את בולמי הזעזועים של הפיאט אונו המסכנה והנאמנה שלי. ואכן, חיש ביעף החלה הרכבת לפעול באיחור של חמש וחצי שנים.

אה… הרכבת. על גשר קלטרווה שלה שנראה כמו משהו שצנח על ירושלים ובתי האבן שלה מעיר עתידינית אליבא דשנות הח-50. על פקחיה הלא מגולחים למשעי שבהוראת החברה כפו מדיניות "אפס סובלנות" על אנשים שלא היה להם מושג מה הם צריכים לעשות. על מסילותיה שהונחו, ואז נעקרו מכיוון שהבטון לא היה מתאים. על מערכת התקשורת שלה שנותקה על ידי חברת הסלולר מכיוון שהחוב לא שולם. ועוד הלאה, ועוד הלאה, להוסיף על זה נוכלה.

בידיעה נאמר בין השאר שקצין משטרה הסביר למבקשים להפגין שהשבתת הרכבת הקלה תשתק את העיר. הבה אעלה השערה פרועה – היא תשתק את העיר מכיוון שעם הפעלת הרכבת הקלה בוטלו כל קווי האוטובוסים שיוכלו לשמש לה חלופות. למשל: תושב קריית מנחם, שכונה בואכה הדסה עין כרם, יכול היה בעבר לעלות על קו אוטובוס 20 ולהגיע לתחנה המרכזית בתוך 20 דקות, קצת יותר בשעות העומס. לא עוד. היום האוטובוס מגיע רק עד הר הרצל, ושם צריך לרדת ולהחליף לרכבת. ואם אתם חושבים שיש תיאום זמנים כלשהו בין האוטובוסים והרכבות, יש לי גשר מעל הכניסה לירושלים שאני יכול למכור לכם. בזול.

אם באמת רוצים, אפשר לטעון שהמשטרה המשרתת את הממשלה המשרתת את בעלי ההון מונעת את ההפגנונת בירושלים למען בעלי ההון. אישית, אני חושב שאלה סתם טיפשות ואטימות ממדרגה ראשונה.

 

נ.ב.
בתאריך 16 במאי, בסביבות השעה 13:00 עברתי בצומת הרחובות יפו והמלך ג'ורג', ושמעתי את אחת מהרכבות הקלות גועה כאותה עגלה עזובה. כשהתקרבתי, ראיתי שבשולי המסילה עומדת ניידת משטרה כך שהרכבת לא יכולה לנסוע. מאחורי ההגה, לא היה איש. אני רוצה לקוות שהשוטר הנהג אכן נקרא לטפל במשהו שדורש את טיפולו המשטרתי ולא סתם קפץ לקנות פלאפל. השוטרת שישבה במושב הנוסע לא הרימה את עיניה מהציפורניים שבסידורן עסקה בשקדנות.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

כאן הייתה אמורה להיות רשומה אופטימית

Posted by kenny 66 ב- מאי 22, 2012

ביום ירושלים שחל לפני כמה ימים התכוונתי לכתוב משהו אופטימי. רציתי בעיקר לומר שלמרות הכול אני אוהב את העיר הזו שבה בחרתי לחיות, ולהסביר למה אני אוהב אותה. ואז עשיתי טעות וראיתי קצת חדשות בערב אותו היום.

בחדשות הראו את "נאמני הר הבית" ושאר עובדי אבנים ועצים מטילים את עצמם לקרקע ומנשקים מדרכה אקראית על הר הבית באקט של גבורה נלעגת. לא יכולתי אפילו לחוש כעס עליהם, רק בושה ובוז. כך הם מפגינים את "נאמנותם"? בכך מסתכמת האמונה שלהם? המקרא רווי תוכחות לאנימיסטים המעריצים חפצים, והנה השלמנו מעגל ושוב יש בעם ישראל מי שמעדיפים אבנים על אנשים. בכך מסתכם "יום ירושלים" בשנת 2012. במקום להעלות על נס את העיר הזו, הוא מתמצה בחבורת עכו"מ וב"מצעד דגלים" נלעג שבו נקבעו מסלולים נפרדים לנשים ולגברים.

יום אחד אני עוד אכתוב על האהבה שלי לעיר המופרעת הזו, אבל זה לא יהיה ב"יום ירושלים".

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »