Lexi Toxon

When Words Collide

  • אפריל 2017
    א ב ג ד ה ו ש
    « יול    
     1
    2345678
    9101112131415
    16171819202122
    23242526272829
    30  

אייקון – קידום עצמי חסר בושה

Posted by kenny 66 ב- ספטמבר 7, 2012

אייקון, הכנס* השנתי למדע בדיוני לפנטסיה, בפתח. הוא יתחיל בעוד פחות מחודש, וההרצאה שלי עדיין לא מוכנה. (למישהו יש כוס מוטיבצי להשאיל לי?)

אז מה יהיה שם? יהיה כיף ומעניין, תוכלו לראות בתוכניה.
אני אשתתף בשני אירועים – האחד הוא פאנל לזכרה של אן מק'קאפרי. השבוע סיימתי לקרוא מחדש את כל הדברים שלה שתורגמו לעברית, ואני חייב לציין שהקריאה הזו די ניפצה לי את החוויה הטובה של הקריאה שלה כנער. יש ספרים שעדיף לא לחזור אליהם. האירוע האחר הוא הרצאה שלי "חפור, אינדי! חפור!" שבה אני אדבר קצת על אכאלוגיה ומדע בדיוני. אם אתם מצפים לדיון על הסרט, תשכחו מזה. אני הולך להשתמש בו כבסיס לסיפורים על תגליות ארכאולוגיות וארכאולוגים, ואז להתייחס קצת לספרות מדע בדיוני שקשורה לארכאולוגיה.

 

* לא אכפת לי איך הם קוראים לזה, בשבילי זה עדיין כנס.

Posted in Uncategorized | 1 Comment »

אויתאיזם

Posted by kenny 66 ב- אוגוסט 25, 2012

או: למה אני לא מתווכח על קיומו של האל

הטקסט הזה מתרוצץ לי בראש כבר כמה זמן, הוא הבשיל לאחרונה אחרי דיון בפייסבוק. הדיון התחיל בעקבות תמונה עם כיתוב ששיתף חבר, שפורסמה בקבוצת פייסבוק שנקראת "אתאיסטים, נעים להכיר". אני לא זוכר מה היה בתמונה, אבל הציטוט היה מיחזקאל, כג, 20. שאלתי מה מטרת ה"מם"* הזה, ומישהו הסביר לי שהוא אמור להראות למאמינים בתנ"ך שהספר שלהם מכיל דברים שבגללם הם היו דורשים לשרוף או לצנזר ספרים אחרים. ניסיתי להסביר לבן שיחי שזה לא יעבוד, מכיוון שאותם מאמינים מקדשים את הספר, ודי בכך להכשיר כל דבר שיש בו.

דברים דומים שנקלתי בהם, "ממים" כאלה שהם ססמאות מטופשות שלא לגמרי ברור לי למי  הן מכוונות או מה מטרתן, גרמו לי להתחיל לחשוב שיש בעיה יסודית בחשיבה האתאיסטית, או לפחות בחשיבה האתאיסטית היום-יומית.

מי שעוסקים בוויכוחים עם דתיים בנושא קיום האל חושבים הרבה פעמים שהם יוכלו לשכנע מאימנים בטעות האמונה שלהם באל באמצעות בחינת העובדות. דרך החשיבה הזו מעידה על חוסר הבנה בסיסי של אותם מתדיינים את תפיסת העולם של אנשים מאמינים. לגבי המאמין קיום האל אינו נובע מעובדות אחרות, הוא עובדת היסוד שמסבירה עובדות אלה. השאלה היסודית בדיון הזה אינה שאלה של עובדות, אלא שאלה של אמונה.

יתר על כן, גם התשובות האתאיסטית והאגנוסטית, "אין אלוהים" או "אני לא יודע אם יש אלוהים", אינן תשובות תקפות בוויכוח הזה. התשובה התקפה היא "אני לא מאמין בקיומו של אלוהים". שאלת קיום האל היא השאלה הבאה בתור, העונה לשאלת הסיבה לחוסר האמונה. בהתחשב בכך, הוויכוח הזה הוא חסר תוחלת במידה רבה.

יש דיון אחר שצריך להתייחס אליו בהקשר זה והוא הדיון על הדת. יותר מדי "אתאיסטים מקצועיים" שאני מכיר נוטים לצייר את הדת כדמון הגדול. הדת היא שורש כל רע וכל מכאוב בעולם. זו שטות מוחלטת. אף מערכת מורכבת כמו דת לא יכולה להיות כה חד-ממדית. יתר על כן, כמו כל קונסטרוקט חברתי היא ניתנת לפרשנות בהתאם לעמדת המפרש. כל מערכת כזו יכולה להוליד אנשים שיעשו בשמה מעשים נפלאים, ומעשים בזויים. המוקיעים את הדת כמכלול, ללא מחשבה, יוצרים במו פיהם כללים חדשים שיכולים לשמש לקנאות.

אבל יש בעיה נוספת עם צורת החשיבה הזו. ראיית הדת בצורה כזו נוטה לגרום לאנשים לחשוב שאם רק יחסלו את האמונה הדתית, ייפתרו כל הבעיות שגורמת הדינמיקה הדתית. אבל הדינמיקה האמונית הזו לא מתקיימת רק במה שאנחנו רגילים לחשוב עליו כ"דת". מערכות אמונה מתקיימות במבנים חברתיים רבים – וכל המערכות האלה מסוגלות לאבסולוטיזם שהוא בסיס לקנאות. ה"קרב" נגד הדת נוטה לעוור אנשים לכך.

אני אתאיסט מכיוון שאני לא מאמין באל. אני לא צריך אותו כדי ליצור את תפיסת העולם הפיזי והמוסרי שלי. אין לי שמץ מושג אם הוא קיים, ואני לא מתכונן להתווכח על זה. הדרישה שלי ממערכות מוסריות, מכל מערכת מוסרית, היא שתראה בבני אדם שווים ושתוכל להנחות את המאמצים אותה לחמלה.

* רק בארץ המושג המורכב הזה, שהגה אחד מהדוברים החשובים ביותר של האתאיזם, הפך לשם נדרף לתמונה עם כותרת?

Posted in Uncategorized | 3 Comments »

משחק המספרים

Posted by kenny 66 ב- אוגוסט 22, 2012

או – עצלות הכתבים

הערב התפרסמו נתוני הזכאות לבגרות. רק להבהיר, אלה הנתונים של השנה שעברה.*  כמדי שנה אנחנו מוזמנים לטקס ספיקת הכפיים הקבוע למראה הפערים בין המרכז והפריפריה, העניים והעשירים. יש נתון אחד שאיש אינו מתייחס אליו בהקשר זה – מתן הקלות. הקלות בבחינות בגרות הפכו למכה בשנים האחרונות. השגת אבחון שיאפשר לך הקלות בבחינה (שאלון מותאם הכולל פחות שאלות, בחינה בעל פה וכו') הפכה לפונקציה של מחיר. מצא את המאבחן הנכון, שלם לו מה שהוא מבקש, ותקבל את האבחון שבו חפצה נפשך. מטבע הדברים, מי שיכולים להרשות לעצמם לשלם עבור אבחון הם אנשים עם, נו, כסף. ועדיין לא קם עיתונאי החינוך שיבדוק את המתאם הפשוט של הכנסה, שיעור הקלות ושיעור זכאים לבגרות באזורים השונים.

הצד השני של המשוואה הוא זה: באזורים עניים ההורים אינם יכולים לשלם למאבחנים, באזורים אלה יש פחות מאבחנים, באזורים אלה הרבה פעמים המודעות לבעיה קטנה הרבה יותר.

הסחר-מכר הזה בהקלות גם מטיל צל של חשד וסיאוב על ילדים שבאמת מתקשים ובאמת זקוקים להקלות אלה.

* בזמנו הנתונים האלה היו מתפרסמים במרץ. למה הם מתפרסמים היום בספטמבר, למשרד החינוך פתרונים.

Posted in Uncategorized | 3 Comments »

ההרצאה הכי חשובה וכו'

Posted by kenny 66 ב- אוגוסט 11, 2012

אני לא הולך להיכנס לפולומוס יורופסקי. הדובר בהרצאת טד הזו הוא לא אידאליסט רהוט בעל שטף דיבור מהפנט, הוא לא גורו של אף אחד, הוא לא מטיף נושף אש וגופרית עם רטוריקה שלא הייתה מביישת את סבונרולה (טוב, אז אני כן נכנס קצת לנושא יורופסקי, אבל קנאים דתיים נוטים לגרום לי לנדודי שינה). הוא בחור גרמני שמנמן ומגמגם שמדבר על הנושא החשוב ביותר בעידן המידע, פרטיות וגישה של המדינה למידע פרטי על אזרחיה.

Posted in Uncategorized | 4 Comments »

סיבות לדמעות

Posted by kenny 66 ב- אוגוסט 6, 2012

שתי סיבות שיכולות לביא דמעות לעיניים מהיום.

הסיבה הטובה
היום השלים האדם את אחד המבצעים המורכבים ביותר שנוסה אי-פעם. הרובר "קיוריוסיטי" (סקרנות, איזה שם נפלא) הונחת על מאדים. זה היה מבצע שלידתו בסקרנות לשמה, ברצון המופשט לידע, בחלום שראשיתו ברגע הראשון שבו נשא מישהו מבט לשמי הלילה וראה את הכוכבים, תהה מה נמצא שם למעלה ורצה להגיע אליהם.

זהו וידאו של כ-15 דקות שצולם במרכז הבקרה של JPL של נאס"א בזמן הנחיתה. אני התרגשתי כמעט עד דמעות למראה ההתרגשות שלהם. אצל יואב לנדסמן תוכלו לקרוא סדרת פוסטים מרתקים על קיוריוסיטי והנחיתה.

 

הסיבה הרעה
שר המשפטים של מדינת ישראל חתם היום על תקנה שמונעת מ"לא ראויים" (המינוח שלי, הרגש שלו) גישה לאחת הזכויות הבסיסיות שאמורות להיות לכל אדם – הגישה לערכאות. יש אנשים שמדינת ישראל לא רוצה לאפשר להם גישה לבתי הדין שלה, כי הם לא באמת אנשים. או לפחות לא אנשים ראויים, לא אנשים כמוהו. אם נעלים אותם, אולי נוכל להעלים גם את המצוקות שנוכחותם גורמת. ד"ר נעמה כרמי מסבירה את זה.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

טו באב, מה הקטע?

Posted by kenny 66 ב- אוגוסט 3, 2012

אין לי מושג איך ומתי החג הזה הפך ל"חג האהבה", אבל זה אחד הדברים האירוניים ביותר שאני מכיר. הנקודה היא שלא יודעים באמת מה המקור של החג. במשנה האחרונה של מסכת תענית מצוטט רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו." אבל אין הסבר למה זה יום כזה טוב.

הנה שני סיפורי מקור שקשורים לחג הזה.

א. פלגש בגבעה
בדרך כלל קושרים את טו באב לאחת הפרשות הכי מזעזעות ששיש במקרא, סיפור "פלגש בגבעה" (שופטים יט-כא). מעשה הסיפור בקצרה (לא לרכי הלבב): לאחד הלוויים שחי בשטח שבט אפרים הייתה פילגש שבגדה בו וברחה לבית אביה בבית לחם. הוא הלך אחריה ושכנע אותו לחזור אתו הביתה. בדרך הם לנו בעיר גבעה שבטח בנימין (מעט מצפון לירושלים). אנשי גבעה התדפקו על דלת המארח שלהם וביקשו בעיקרון את הבקשה של אנשי סדום. המארח הציע להם את העסקה שלוט הציע לאנשי סדום (בתו במקום האורחים), אבל אנשי גבעה סירבו. בשלב זה הלוי תפס את הפלגש שלו וזרק אותה להמון שעשה בה מה שעלה על דעתו במשך כל הלילה. כשהלוי מצא אותה על סף הבית בבוקר, הוא אסף אותה והוביל אותה לביתו באפרים. שם הוא שחט אותה, ביתר את גופתה ושלח את הבתרים לשנים עשר שבטי ישראל שיבואו לעזור לו לנקום בבני בנימין. במלחמה שבאה בעקבות זה הישראלים כמעט השמידו את בני בנימין, ורק בשביל הקטע גם אסרו להתחתן בהם. ואז הם נתקפו רגשי מצפון.
הפתרון שהם מצאו היה לומר לאנשי בנימין (שופטים כא, 17 והלאה) לחטוף את בנות שילה שיוצאות לחולל בכרמים ב"חג יהוה" שנחוג "מימים ימימה". ככל הנראה, זה היה חג שקשור לבציר. לחג הזה ייחסו אחר כך את טו באב.
אכן, אין כאונס קבוצתי, ביתור, מלחמה, חרם וחטיפה לעורר רגשות של חום ואהבה.

ב. מתי מדבר
בתלמוד (בבלי, סדר מועד, מסכת תענית, דף ל עמוד ב והלאה) מנסים להסביר את האמירה של רבן שמעון בן גמליאל, ומביאים כל מיני סיבות אפשריות. אחת מהן היא שנאמר שישראל לא יזכו לכך שהאל ידבר אליהם עד שלא ימות אחרון יוצאי מצרים. (יש גרסאות שמדברות על כך שהם לא יזכו להיכנס לארץ עד שימות אחרון מתי מדבר, ואחרות קושרות את זה לסיפור המרגלים.) הגסאות הצבעוניות של התיאורים האלה שאפשר למצוא באגדות מדברות על כך שכל לילה היו בני ישראל חופרים קברים והולכים לישון בהם, והיום שבו מת אחרון יוצאי מצרים היה טו באב. שנאמר – פולניה אהובתי.

Posted in Uncategorized | 3 Comments »

אם אתם יכולים לקרוא את זה…

Posted by kenny 66 ב- יולי 23, 2012

בימים האחרונים הופיעו במרחבי הפייסבוק שלי שתי תמונות שנפתחות במילות הכותרת של פוסט זה (בערך).

זו האחת

אם אתה מצליח לקרוא את זה בקלות, אתה מוכשר מאוד בקריאה הפוך, וזהו כישרון חסר תועלת להפליא.

וזו האחרת

אם אתה מצליח לקרו את את זה – אתה דתל"ש

אני קורא את שני הטקסטים בקלות, ולגבי אפילו יש קשר ביניהם, אבל אתחיל מהערות נפרדות לכל טקסט.

קריאה לאחור
מישהי שהכרתי פעם כשהייתי באוניברסיטה עשתה לי את המבחן הזה פעם, וטענה שהיכולת לקרוא הפוך מעידה על נטייה לדיסלקסיה. בהחתשב בכך שאני עוסק במילים ובכתיבה לפרנסתי ולהנאתי, אני נזכר בזה מפעם לפעם ומשתעשע.

כתב רש"י
הדתל"שים משלים את עצמם, היום גם תלמידים בחינוך המללכתי-דתי לא יודעים לקרוא כתב רש"י. בחלק משאלוני הבגרות בתנ"ך למגזר הדתי יש נספחים שבהם מובאת פרשנות לטקסט המקראי. מסורתית, פרשנות זו נכתבת בכתב רש"י וכך היא מופיעה למשל במקראות הגדולות. בשנים האחרונות בנספחים אלה הופכים את כתב רש"י לכתב מרובע (הכתב הרגיל) מכיוון שתלמידים לא יודעים לקרוא כתב רש"י.

הקשר
לפני אי-אלו שנים למדתי שנתיים בבית המדרש של התנועה ליהדות מתקדמת בירושלים. אני לא יודע איך הדברים מתנהלים היום, אבל בזמנו הלימודים היו ללא תשלום והיו כרוכים בריאיון קבלה. כשישבתי בריאיון ודיברתי עם הרב דוד אריאל יואל (איש נפלא שהיה תענוג ללמוד אצלו) סיפרתי לו על הרקע שלי – קיבוצניק, חילוני, שמעולם לא למד גמרא במסגרת כלשהי, והוא שאל אם אני יודע לקרוא כתב רש"י. על השולחן לפניו היה פתוח כרך של התלמוד, ואני התחלתי לקרוא כמה שורות מהפרשנות הכתובה בכתב רש"י, כשהספר הפוך מנקודת מבטי. אני חושב שזה היה הדבר שהכריע את הכף סופית לזכותי.

Posted in Uncategorized | 6 Comments »

חרבת קייאפה והשאלה היהודאית

Posted by kenny 66 ב- יולי 6, 2012

חברה שלומדת ארכאולוגיה נמצאת בימים אלה בחפירה בחרבת קייאפה, אתר ארכאולוגי בעמק האלה. חרבת קייאפה היא אחד האתרים החשובים ביותר הנחפרים בארץ כיום, מכיוון שממצאים ממנו יוכלו אולי להכריע במחלוקת בנושא גבולותיה של ממלכת דוד ושלמה, הלוא היא "הממלכה המאוחדת". הצד בוויכוח המכונה "המצמצמים", אסכולה שמרכזה באוניברסיטת תל אביב והדובר המוכר ביותר שלה הוא כנראה פרופסור ישראל פינקלשטיין, טוענים שהממלכה המאוחדת מעולם לא התקיימה, ושממלכת דוד ושלמה הייתה קטנה מאוד והשפעתה לא הרחיקה הרבה מעבר לגבולות ירושלים. מעטים קיצוניים בה שוללים בכלל את עצם קיומם של דוד ושלמה, אבל רוב "המצמצמים" לא מרחיקים לכת עד כדי כך. מולם עומדים "המרחיבים", שרבים מהם חברי המכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית, המתארים ממלכה גדולה למדי ובעלת חשיבות אזורית. הם לא מקבלים כפשוטו את התיאור המקראי (שהוא "דוִדי" ו"יהודאי" בבירור), וחלקם מקבלים גם את ההנחה שמעולם לא התקיימה ממלכה מאוחדת.

חרבת קייאפה. התמונה מתוך ויקיפדיה

הממצאים מקייאפה חשובים בגלל שהם כוללים ממצאים אורגניים שתוארכו בשיטות מוחלטות (התפרקות פחמן 14) לסוף המאה ה-11 וראשית המאה ה-10 לפני הספירה – תקופת דוד ושלמה. אעיר רק לפני שאמשיך שהיישוב היה מיושב בשלוש תקופות ותיארוך זה מתייחס לשכבת היישוב הקדומה ביותר. אם אפשר יהיה לקבוע מעבר לכל ספק שהיישוב בתקופה זו היה קשור לממלכת יהודה, זה יעיד על גבולותיה המערביים, באזור הספר שבין היישובים הישראליים ההריים לבין תחום השלטון של ערי הפלשתים במישור החוף. קייאפה, הממוקמת במרחק כיום וחצי הליכה מירושלם, תעיד על השפעה מרחיקת לכת של הממלכה שמרכזה בירושלים.

הבעיה העיקרית בקביעת גבולותיה של ממלכת דוד ושלמה, שעוררה את הוויכוח, היא בהיעדר ממצאים. ויליאם אולברייט, אחד הארכאולוגים החשובים של המזרח הקרוב בכלל ושל ארץ ישראל בפרט, הותיר לנו מורשת בעייתית משהו. אולברייט, שהיה נוצרי אדוק, קיבל את התיאור המקראי כמכיל עובדות נכונות בדרך כלל, ופעמים רבות ניסה לאשש את התיאורים המקראיים במחקרים שלו. הוא לא חטא לממצאים, אבל לא נקט בגישה ספקנית דיה. המורשת הזו חלחלה לאכאולוגיה הישראלית לאחר מכן. גישת המחקר שממנה צמחו "המצמצמים" הדגישה מאוד את ההנחה שאי-אפשר לקבל את הטקסט המקראי כתיאור אמין, ואם אין לו ביסוס חיצוני עצמאי אין לקבל אותו. זו גישה נכונה, אבל היא הופכת בעייתית כשמתייחסים לתקופת ראשית הממלכה (המכונה "תקופת הברזל I" במחקר).

יש שתי דרכים עיקריות לאישוש הטקסט המקראי – מקורות חוץ מקראיים וחפירות. מאה השנים שבין אמצע המאה ה-11 לאמצע המאה ה-10 היו שנים של ירידת כוח המעצמות במצרים ובמסופוטמיה ושל שידוד מערכות בארץ ישראל. הריק הפוליטי הזה הוא שאפשר את צמיחת הממלכה הישראלית (או הממלכות הישראליות), אבל המשמעות שלו היא שיש מעט התייחסות לארץ במקורות חוץ-מקראיים. כאשר הכוחות האזוריים מתחזקים שוב, אנחנו חוזרים לראות עדויות חוץ-מקראיות. כך למשל באמצע המאה ה-10 מסעו של הפרעה שושנק הראשון (המכונה במקרא שישק) תועד במצרים, ואפשר להצליב בין העדויות שלו לעדויות המקראיות.

מקור חוץ מקראי – בית דוד מוזכר באסטלה שנמצאה בתל דן. נמצאת כיום במוזאון ישראל

המקום שבו מתבקש לחפור ולחפש עדויות לראשית הממלכה בירושלים הוא כמובן ירושלים, אבל זה בעייתי מסיבות רבות. ירושלים של דוד ושלמה הקיפה "הגבעה המזרחית", היא עיר דוד (השלוחה הצרה מדרום לשער האשפות דהיום, מעבר לכביש המודרני), ומצפון לה את הר הבית, שהיה בעיקר מתחם של מבני ציבור (מקדש וארמון). אני לא חושב שצריך להכביר מילים על הבעייתיות שבחפירה בהר הבית, אבל גם החפירה בעיר דוד לא פשוטה.

ראשית זהו אזור נפיץ מבחינה פוליטית. זה נכון היום במיוחד, אבל גם בתקופות רגועות יותר החפירה שם לא הייתה שלווה. בנוסף לכך באזור יושבים היום חלק מבתי הכפר סילוואן. אבל יש גם בעיות "ארכאולוגיות" יותר. הגבעה הייתה מיושבת ברציפות במשך אלפי שנים, והתושבים בתקופות היסטוריות הרסו בנייה קודמת והשתמשו באבנים שימוש משני; חלקים מהגבעה שמשו כמחצבות בתקופות שונות ופני השטח שמעליהם "גולחו"; חלקים ממנה היו אתר האשפה של ירושלים בתקופות שונות. לא במקרה רבים מהממצאים החשובים ביותר בעיר דוד הם מאתרים תת-קרקעיים. העובדה שרבות מהחפירות המתנהלות בעיר דוד היום ממומנות על ידי עמותת "אלע"ד" מטילה גם היא צל פוליטי על הממצאים שם (פעמים רבות שלא בצדק).

ירושלים בימי בית ראשון. החלקים המזרחיים הם מימי דוד ושלמה

וכאן אנו חוזרים לקייאפה. כפי שאמרתי, הממצאים משם תוארכו באופן מוחלט ולא באופן יחסי (תיארוך יחסי יכול להיות למשל על פי ממצאים אחרים באותה שכבה, או על פי דמיון במאפייני קרמיקה לחרסים אחרים) ולכן הם רבי משמעות. מה נמצא שם? אני אגע רק בשלושה ממצאים חשובים.

נמצאה חומת סוגרים רצינית. חומת סוגרים היא חומה שלצד הפנימי שלה צמודים בתים, והחדר האחורי של הבתים משולב בהגנת העיר. בזמן שלום אפשר היה להשתמש בהם לאחסון או לשיכון חיילים, ובעת מלחמה אפשר היה למלא אותם בעפר לתמיכה בחומה או להשתמש בהם כתאי לחימה. חומת סוגרים אופיינית מאוד לערים של הממלכות הישראליות (מגידו, חצור, גזר ועוד). אבל היא לא ייחודית להם. מבני הגנה דומים נמצאו גם ביישובים כנעניים. נמצא אוסטרקון (שבר חרס שעליו כתב) שעל פי חלק מהכותבים כתוב בעברית קדומה. שמונה מתוך 18 המילים המופיעות בו נמצאות רק במקרא. חוקרים אחרים טוענים שזה באותה מידה יכול להיות ניב כנעני. נמצאו כלים פולחניים המזכירים תיאורים של כלי פולחן מהמקרא, ולא נמצאו בה צלמיות של בני אדם ובעלי חיים. זה מעניין, אבל ממש לא חד-משמעי.

מה אני חושב? קשה לי להחליט, אולי בגלל שאני לא יודע מספיק. אבל החפירות והדיון סביבן הן מרתקים.

לקריאה נוספת:

קודם כל למי שיש סבלנות, חפשו את גיליון 143 של כתב העת "קתדרה". הוא מכיל את המשחק החביב על הארכאולוגים – קח את אותם ממצאים ופרש אותם בשלוש דרכים שונות. במקרה זה אלה הממצאים מקייאפה והפרשנות היא במסגרת רחבה יותר, שלושה מאמרים שעוסקים במערך היישובי בשפלה. את המאמר של גרפינקל (שחופר בקייאפה) אפשר למצוא במלואו באתר.

מאמר ארוך ב"הארץ" על חרבת קייאפה (כולל הלכלוכים הפוליטיים בין החוגים השונים לארכאולוגיה בארץ).

מאמר ב"הארץ" על כלי הפולחן שנמצאו בחרבת קייאפה.

עיר דוד – שוב למי שיש לו סבלנות ונטייה. "לחפור את עיר דוד" הוא ספר של רוני רייך, אחד החופרים החשובים של עיר דוד. הספר מאוד מפורט וכתוב על פי הסדר הכרונולוגי של החפירות, ולכן קצת קשה לראות מבעד לפרטים את התמונה הכללית של הממצאים, אבל הוא מאיר באופן נהדר את בעיות החפירה בעיר דוד ומציע מבט מאוד שקול על מקומה של ירושלים בוויכוח הארכאולוגי.

Posted in Uncategorized | 2 Comments »

טרול מפחיד!

Posted by kenny 66 ב- יולי 3, 2012

בבלוג של קרן לנדסמן התפתח דיון בנושא חיסון נגד טטנוס. בשלב מסוים כתב שם מישהו שההסבר לירידה בתחלואת טטנוס בארץ היה לא החיסון, אלא תהליך העיור בישראל בראשית שנות ה-50. מכיוון שלמדתי קצת את הנושא של עיור במהלך העבודה שלי בעשר השנים האחרונות, עניתי לו.

במהלך הדיון עימתתי אותו עם העובדה שהוא לא תמך את דבריו ולו בנתון אחד, והתעלם לחלוטין מהנתונים שאני הבאתי. הסברתי לו גם שמכיוון שהטענה היא שלו, עליו מוטל חובת ההוכחה. אני מודה שבתגובה האחרונה שלי עשיתי את זה בבוטות משהו. זה נבע מרצון לעמת אותו מול האבסורד שבשיטת הטיעון שלו, ולהראות לו שהוא מערבב בין טיעונים לדעות (ופוסל אוטומטית את כל הדעות המנוגדות לשלו). זה נבע גם מזה שכתבתי בעבודה, ואנשים עצבנו אותי שם היום.

בתגובה הוא קרא לי "ידידי" וסיים בדברים האלה: "השתדלתי לשמור על טון רגוע בתשובה אליך. מציע לך לנהוג באותה הצורה כלפי." בעיקרון איימו עלי עכשיו באינטרנט שיפסיקו להיות נחמדים אלי. תמיד אמרתי שאפשר למצוא דברים ממש מצחיקים באינטרנט.

Posted in Uncategorized | 2 Comments »

אנארכיסטים עליך, ח"כון

Posted by kenny 66 ב- יוני 30, 2012

בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 האנארכיסטים הילכו אימה על ממשלות העולם. הם זרקו פצצות, רצחו (או ניסו לרצוח) בני מלוכה ונשיאים. מאה ומשהו שנה לאחר מכן האנארכיסטים מרימים את ראשם שוב, לפחות בדמיונם הקודח של חלק מחברי הכנסת שלנו.

אבל מירי "את תקראי לי חברת כנסת" רגב ושאר טיפשים מדושנים המצטווחים מאחורי דוכן הכנסת לא מפחדים מגלגול חדש של צ'ולגוש (שרצח את נשיא ארה"ב מקינלי), קסריו (שרצח את נשיא צרפת קרנו) או לוקני (שרצח את הקיסרית אילזבת). למעשה, אני אופתע אם הם אי-פעם שמעו את השמות האלה. ההפתעה שלי תהיה קטנה רק במעט אם הם שמעו את השמות של ההוגים האנארכיסטים, אנשים כמו בקונין, קרופוטקין או פרודון. אין להם שמץ מושג מה הם אמרו, וזה כנראה לא מעניין אותם.

מה שמפחיד אותם הוא ההפך – שהמוחים ברחובות אינם אנארכיסטים. הם אינם אנשים שחושבים שהמדינה כמדינה, כמוסד, הוא פסול. מה שמעורר בהם אימה חשכה היא העובדה שהמוחים הם עמוד השדרה של המדינה. הם האנשים הנורמטיבים, אנשי היום-יום, מי שהולכים לעבודה מדי יום, משרתים בצבא, משלמים את המסים. הם ההמון האפור שחברי הכנסת רגילים לראות אותו במטושטש מבעד לזגוגיות מכונית חולפת. אלה אפילו לא חברי מרכז מפלגה זה או אחר המוכנים לשאת אותם על כפיים.

אנשי היום-יום האלה עושים דבר-מה שאתו לא יודעים חברי הכנסת האלה להתמודד – הם מביעים את דעתם. יותר מזה, הם באים בדרישות לדברי הכנסת שלהם. איומים איראניים וחמאסיים לא מפחידים אותם יותר, הדאגות שלהם הרבה יותר קרובות – משרות, בתים, ילדים, אוכל. "סרטן" האפריקאים מפחיד אותם הרבה פחות מהשאלה אם הם יוכלו לשלוח את הילד לחוג. "אני כועס לאללה, ואני לא מוכן לסבול את זה יותר", כפי שנאמר בסרט.

אז המירי רגבים מחפשים סמרטוט אדום חדש לנופף בו והם נאחזו באנארכיזם שמקושר במוחם שטוף הפחד למחאות נגד גדר ההפרדה ולצעירים משתוללים בוועידות כלכליות בעולם.

אבל הם לא מפחדים מאנארכיזם, הם מפחדים ממשהו הרבה יותר מסוכן. חברי הכנסת שלנו מפחדים מדמוקרטיה.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »