Lexi Toxon

When Words Collide

  • מרץ 2013
    א ב ג ד ה ו ש
     12
    3456789
    10111213141516
    17181920212223
    24252627282930
    31  

Archive for מרץ, 2013

בעיית הבגרות של השר פירון

Posted by kenny 66 ב- מרץ 19, 2013

באחד הריאיונות שהעניק שר החינוך החדש בימים האחרונים הוא התייחס לביטול רוב בחינות הבגרות ואמר ש"האוניברסיטאות יצטרכו לסמוך על המורים". יש כמה בעיות שמקופלות באמירה הזו, ואני רוצה לעמוד על חלקן.

 אי-אפשר לסמוך על המורים

בהקשר הזה, ככלי הערכה כלל ארצי שאמור להיות מדד אחיד לתלמידים, ציונים שניתנים על ידי המורים אינם אמינים. זה נובע מכמה סיבות.

בדיקת בחינות הבגרות נעשית על ידי שני מעריכים, על פי מחוון תשובות. המשמעות היא שבעיקרון יש כלי הערכה אחיד ותשובות התלמידים לא נמדדות על פי הידע של המורה. יתר על כן, אם אחד המעריכים סובל מכאב שיניים שגורם לו לתת לכולם ציון 37, יש בקרה על כך. ועוד, במקרה שהפער בין שני המעריכים עולה על ערך מסוים המחברת מועברת לבדיקה של מעריך שלישי. זה לא קיים ולא יכול להתקיים בבתי ספר.

נוסף לכך גם החומר שעליו ייבחנו התלמידים לא יהיה זהה. מורים שונים מלמדים בקצב שונה ותוך דגשים שונים. תכניות לימודים הן מפלצות מרובות זרועות, וכל מורה יכול לבחור את הזרוע שמעניינת אותו. מורים, בצדק רב, לא יבחנו את התלמידים שלהם על חומר שלא לימדו וכך הציונים (שהתוקף והמהימנות שלהם בעייתיים ממילא בגלל מנגנון הערכה חסר) לא יתייחסו לאותו חומר. בחינות הבגרות מציבות כמטרה גוף ידע מסוים שאותו צריכים כל התלמידים לדעת. כדי למלא את התפקיד הזה יהיה צריך לפתח מערכת ארצית שתפקח על החומר הנלמד בכיתה ולוודא שהמורים מלמדים אותו חומר.

אלו רק שני מכשולים אובייקטיביים לבחינות הבית ספריות, אבל יש גם מכשולים סובייקטיביים. הבחינות בית ספריות שמחוברות על ידי המורה ונבדקות על ידו. לא נתייחס כרגע למיומנות המורה בחיבור שאלות ושאלונים, ונתייחס רק לבדיקה. ההיכרות של מורים עם התלמידים שלהם משפיעה על הציונים שהם נותנים, לטוב ולרע. במסגרת בית הספר אין בכך דבר רע בהכרח, מורה יכול לזהות תלמיד טוב שהיה לו יום רע ובאופן מודע או לא מודע להיות רחום יותר במתן הציונים. אבל ההטיה הזו פוגעת עוד יותר במהימנות ובתוקף של מה שאמור להיות כלי מדידה כלל ארצי.

מסחטת הציונים הגדולה

כבר כיום יש מעורבות עצומה של הורים בבתי הספר וניסיון להשפיע על מנהלים ומורים. זה מתחיל ברמות הבסיסיות ביותר, ניסיון לוודא שבית הספר יציע את המסלולים ה"נכונים" שיבטיחו את עתיד הילד, ומגיע לרמת הציונים.

במצב כיום, שבו התחרות על קבלה לאוניברסיטאות ולחוגים יוקרתיים מחריפה ואלה נראים כמפתח להצלחה בעתיד, הורים יעשו הכול כדי לוודא שילדיהים יקבלו את הציונים שלדעת ההורים הם ראויים להם. הידיעה שלמורים בבתי הספר תהיה השפעה ישירה על הציונים, ולא רק על תכנית הלימודים והיקף השעות הנלמדות, תהפוך את מה שקורה היום לפיקניק.

מסכת הלחצים שתופעל על מנהלים ומורים תהיה בלתי אפשרית. אני לא מתכוון דווקא לשיחות טלפון באישון לילה בנוסח: "לכלב שלך יש זנב יפה מאוד, יהיה חבל אם הוא יהפוך למחזיק מפתחות". אני מתכוון לשיחות כנות ותמימות בימי הורים או סתם בסופר. דברים בסגנון: "עזרתי לילד ללמוד המון למבחן והוא ידע את החומר, אני בטוח שהוא קיבל מאה. אבל אתה יודע, הוא חזר הביתה ואמר שהוא נורא התרגש ונלחץ". הורה שיוכל להימנע מאמירות כאלה זכאי ליום בלוח השנה של הקדושים הקתוליים, ומורה שיוכל להתעלם מהן יקבל את היום שלמחרת.

 ודרך אגב, צמצום הבחינות מספר הבחינות החיצוניות יעניק לבחינות אלה חשיבות גדולה פי כמה.

הבעיה הרצינית

 אבל כל אלה אינן הבעיות הרציניות של האמירה של פירון. הבעיה האמתית נובעת מהמחשבה הלא מבוטאת שעומדת מאחוריהן. הנחה זו היא שתפקיד בחינות הבגרות הוא להיות כלי מיון לאוניברסיטאות.

בחינות הבגרות המסכנות. במדינה שבה שרים מנהלים את מדיוניותם לפי כותרות העיתונים, ובחינות הבגרות הן הכותרת הבולטת ביותר של מערכת החינוך, כולם נטפלו להן. יצחק לוי (למיטב זיכרוני) רצה לפוך אותן למודולריות; יוסי שריד רצה לצמצם את מספרן לארבע (נשמע מוכר מאיפה שהוא); אמנון רובינשטיין הפתטי נישא על כתפי תלמידים בעקבות ההגרלה המטופשת שלו; לימור לבנת רצתה לחלק תעדות בגרות עם תעודת הלידה ("100% זכאים") והנהיגה את מועד ב' השערורייתי. ואיש, גם לא פירון, לא עשה את הדבר הפשוט והמסובך ביותר בנוגע להן – ניסה להגדיר מה המטרה שלהן.

הרעיון של פירון ולפיד לא חדש, מזה עשרות שנים ישבו ועדות על המדוכה לנסות להחליט אילו בחינות לבטל ואילו להשאיר. אבל לא ידוע לי ולו על דיון רציני אחד שנערך בשלושים השנים האחרונות בשאלה מה אמורות בחינות הבגרות לעשות. האם הן נועדו לבדוק את הידע שהתלמיד צבר בלימודיו בבית הספר? האם מטרתן למיין תלמידים עבור האוניברסיטאות? האם הן נועדו להציב יעד של כישורי חשיבה שבו צריכים תלמידים לעמוד?

הדיון במספר ובזהות הוא שולי. דיון אמתי במטרת בחינות הבגרות אמור להתחיל בדיון המטרת מערכת החינוך, והשינוי יימשך שנים. אבל את התוצאות יהיו בקדנציה של השר הבא, וזה חטא בלתי נסלח עבור פוליטיקאי.

אין ספק שאפשר לקצץ בשומן של בחינות הבגרות. מישהו רוצה לפנות למשרד ולברר כמה תלמידים נבחנו באיטלקית בשנה שעברה? ובסינית? ובניהול משרד ממוחשב? אבל קיצוץ כזה צריך להיעשות לאחר תהליך חשיבה שיגדיר מה מטרתן, לא בשם כותרת ולא בשם ססימאות.

Posted in Uncategorized | 2 Comments »