Lexi Toxon

When Words Collide

  • ספטמבר 2012
    א ב ג ד ה ו ש
     1
    2345678
    9101112131415
    16171819202122
    23242526272829
    30  

Archive for ספטמבר, 2012

משחקים מעצבנים

Posted by kenny 66 ב- ספטמבר 22, 2012

לביא תדהר כתב לפני ימים אחדים בבלוג שלו רשומה ששמה "הספרות שלכם, לא שלי", שבה הוא דיבר על צרות האופקים של העיתונות בכל מה שנוגע לספרות. הוא התייחס לכך שבדיווח של ה"גרדיאן" על פסטיבל הספרות הבינלאומי שנערך לאחרונה בסקוטלנד מרכז הכובד היה על סופרים גברים, לבנים שכותבים באנגלית. בין השאר הוא כותב את הפסקה הנפלאה הזו:

ראיית הספרות שלי מקורה בתנ"ך העברי כמו גם בספרות הפאלפ העברית הנשכחת; בספרות האמריקאית שלאחר מלחמת השנייה כמו גם במד"ב האמריקאי הצנוע; בספרי הילדים של סופרים אירופים כמו מיכאל אנדה וקרל מאי, טובה ינסן וסלמה לגרלף ובסיפורים היהודיים על חוני המעגל יותר מאשר בסיפורי האחים גרים; מקורה בשירה של דן פגיס או פול צלאן, של מחמוד דרוויש, בה במידה שמקורה בשירה של ט"ס אליוט או וולט וויטמן; ומקורה בווּשיה ובנואר וביוספוס פלביוס ובשואה, החל מהסיפורים הסודיים בביסמלה, האנגלית המעורבת (Pidgin English) המדוברת בוונואטו ועד ל"איסטאנדרס".

הפסקה הזו הרחיבה את לבי והעלתה חיוך על שפתיי, ששרד עד שהגעתי לאחת התגובות לרשומה. כי ככל הנראה, יש אחדים שזה לא מספיק להם. Thoraiya כתבה בתגובה שלה: "אהה, לביא. אני מזדהה עם התסכול שלך. באמת. אבל ההופכי של גבר יהודי לבן מאמריקה (ואני מעריצה גדולה של שייבון [אחד הסופרים המוזכרים ברשומה; ק']) הוא לא גבר יהודי לבן מישראל (ואני מעריצה גדולה גם שלך, אל תבין אותי לא נכון!) יש פה חפיפה די גדולה, ידידי. אני רק אומרת. אני עדיין מחכה שהעיתונים הגדולים יקדמו רומאנים שנכתבו בידי נשים קומוניסטיות מסין או נשים ילידות מאוסטרליה." עד אז היא מוכנה ברוח טובה לשמוע דעות על לבישת רעלה גם מפטריק נס.

מהיכרותי את לביא והכתיבה שלו, הוא כותב את הדברים שברשומה בדם לבו. העולם התרבותי והספרותי שלו עשיר להפליא והקידום של ספרות רחבה חשוב לו. אבל מוציא אותי מהדעת משחק ה"אני קדוש ממך" שנדמה שהפך לספורט האגו האולטימטיבי בעת האחרונה. זה מכעיס כאשר זו תחרות "מי מקופח יותר" שבמסגרתה נדמה שיש "סף קיפוח וסבל" שהכותב / בני משפחתו / בני עדתו / בני עמו צריכים לעבור כדי שיהיה לו מותר להתבטא בנושאים מסוימים.

זה נעשה מרתיח כאשר באקט של פטרונות אולטימטיבית יש מי שפורסים את חסותם על אותם מקופחים, וכמה שיותר מקופחים יותר טוב. אין לי ספק שיש ביניהם אנשים הכואבים באמת ובתמים את כאבם. לא פיקפקתי לרגע בכנות הרגשות של אהרון הוי כאשר ראיתי את ההרצאה שלו על בני הלקוטה בארצות הברית. אבל שוב ושוב אני נתקל בהתבטאויות כזו שבתגובה שצוטטה לעיל, שנראה שכל מטרתה היא לצבור נקודות במשחק. להראות שהמגיבים פתוחים יותר, מקבלים יותר רגישים יותר וכו' מהכותבים המקוריים. התגובות האלה מרתיחות אותי כי זה בדיוק סוג הרעש המטביע את האות של המסר הנכון והכן, הצובע מחאות אמתיות בגוון הצביעות המתקתק והמחליא של התקינות הפוליטית.

Posted in Uncategorized | Leave a Comment »

שבתאי נ' ישראלי

Posted by kenny 66 ב- ספטמבר 17, 2012

"יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרו ישראל על הנתיב המרכזי."
(ספר ליקוטי הרב קו)

כל מי שנטל בימים אלה את מקלו וצקלונו, שם את נפשו בכפו ויצא לכבישיה הרחבים של ארצנו שם לב ודאי לאחד המאפיינים הבולטים של הנהג הישראלי המצוי, דבקותו חסרת הפשרות בנתיב המרכזי. באותן דבקות הנפש ומסירות הרוח שליוו את עם ישראל המתחדש בארצו הרי הוא מפלס את דרכו במרכז הכביש ודבר לא יסיט אותו מן המסילה. גם לנוכח קשיים מובהקים, כמו הצורך לפנות מהכביש מפעם לפעם, דבק נ' ישראלי במרכז ורק ברגע האחרון האפשרי יעבור לנתיב צדדי.
חמורה במיוחד התופעה בקרב הנהגים המכונים בפי המומחים "שבתאים", הלא הם אותם אלפי בני ישראל שרגילים הם בימות החול לנסוע רק בעיר, ורק בשבתות יוצאים הם מן הערים. מכיוון שרגיל שבתאי נ' ישראלי לקיים השכם והערב את הפסוק "שבת אחים גם יחד בפקק", הרי מרגע שנתקיים בו מאמרו של גלילאו גליליי "ואף על פי כן נוע תנוע" הרי מתבלעת עליו דעתו והוא אינו מסוגל להבחין בין ימינו לשמאלו.

חוקרים נחלקו בדעותיהם באשר למקורו של מאפיין זה. אנשי רוח סססססמולנים, שמחקרם ללא ספק מממומן על ידי הקרן החדשה, תולים את האשם באינדוקטרינציה הרוויזיוניסטית הביתרית. מאחר שחזון "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן" לא התקיים, הוא עבר סובלימציה וכעת מממשים אותו המוני בני ישראל בכבישים.

פיזיולוגים טוענים שהתנהגות זו היא תוצר ישיר של מבנה גופו של שבתאי, ומצביעים על כתפיו הרחבות שנתפתחו לשאת בנטל המסים, הזקוקות למרחב מחיה של שלושה מטרים לפחות. הם אף מצביעים על כך שתופעה זו אינה חדשה, ומביאים כראיה את הפסוק "ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד" כהוכחה לכך שעם ישראל פיתח כתפיים רחבות לנשיאת מסים מקדמת דנא. הקוץ ננעץ באליה זו כאשר אנו מנסים לבחון אותה באשלונים הגבוהים של החברה בישראל.
רבים כבר הצביעו על כך שכתפיהם של מנהיגי המדינה נוטות להיות צרות להפליא. צרות זו מאפשר להם לנער בקלות את חוצנם מאחריות, להשתחל דרך חרכים צרים במיוחד בחומות החוק ולמשוך בכתפיהם בתמיהה ובהתממות בכל פעם שהמדינה נתקלת במכשולים חדשים מבית ומחוץ. ייתכן שמחקר נוסף יוכיח למעשה שחל פיצול גנטי בין המנהיגים למונהגים, ומדובר בשני מינים נפרדים, אך לשם זאת דרושים זמן ומימון נוספים.

חוקרים בתחום הפסיכולוגיה טוענים שהאשם אינו ברוחב הכתפיים, אלא בגודל האגו. הם טוענים שמנטליות "אני ואפסי עוד" שמוחדרת בנפשם של ילדי ישראל מגיל רך מנפחת את האגו לממדים שנתיב אחד לא יכילם. הם טוענים גם שהיא המעניקה להם סכי עיניים המסתירים מהם את קיומו של הנתיב הימני.

תאוריה חדשה שעלתה לאחרונה מגיעה דווקא מתחום הביטחון. חוקרים בוגרי מערכת הביטחון מציינים שאין כאן אלא מימוש של אסטרטגיה רבת שנים של ישראל – הצורך להגן על המותניים הצרים. שריר ובריר שמתוניו של שבתאי נ' ישראלי בדרך כלל אינם צרים, אך מבחינה ביטחונית הוא מרגיש דחוק בכביש. הדבקות בנתיב המרכזי היא דרכו הלא מודעת להגן על עצמו מפני קסאמים מדרום וגראדים מצפון.

העניין טרם התברר כל צורכו, אך חוקים ממשיכים ומצביעים על תת-קבוצה בקרב השבתאים, הלא הם "המעפילים". המעפילים הם אותם בני שפלה שנשא אותם הרוח לטפס לירושלים לעת השבת או החג. ומרגע שעברו את שער הגיא (או את היציאה מהעיר, בחזרתם לשפלה השפלה), הרי הם נמלאים פחד טמיר וקמאי מפני עיקולי הדרך, עליותיה וירידותיה. והנה הם יושבים, אצבועתיהם אוחזות בהגה כבעווית ופרקי אצבעותיהם לבנים כאבן הגיר של ההרים, ומצחם כמעט צמוד לזגוגית, עיניהם מצומצמות לנוכח זוהרה של בירתנו הנצחית. מחוג מד האוץ במכוניותיהם אינו עולה על ארבעים קילומטרים לשעה, וכל אותה שעה הם ממלמלים לעצמם "אלוהי הרים אלוהיהם" ושאר צקוני לחש במגור רב, ולא ינועו מנתיבם ולו כזית.

חג שמח ושנה טובה נהגי ישראל. עשו טובה ותעברו לימין לפעמים.

Posted in Uncategorized | 1 Comment »

אייקון – קידום עצמי חסר בושה

Posted by kenny 66 ב- ספטמבר 7, 2012

אייקון, הכנס* השנתי למדע בדיוני לפנטסיה, בפתח. הוא יתחיל בעוד פחות מחודש, וההרצאה שלי עדיין לא מוכנה. (למישהו יש כוס מוטיבצי להשאיל לי?)

אז מה יהיה שם? יהיה כיף ומעניין, תוכלו לראות בתוכניה.
אני אשתתף בשני אירועים – האחד הוא פאנל לזכרה של אן מק'קאפרי. השבוע סיימתי לקרוא מחדש את כל הדברים שלה שתורגמו לעברית, ואני חייב לציין שהקריאה הזו די ניפצה לי את החוויה הטובה של הקריאה שלה כנער. יש ספרים שעדיף לא לחזור אליהם. האירוע האחר הוא הרצאה שלי "חפור, אינדי! חפור!" שבה אני אדבר קצת על אכאלוגיה ומדע בדיוני. אם אתם מצפים לדיון על הסרט, תשכחו מזה. אני הולך להשתמש בו כבסיס לסיפורים על תגליות ארכאולוגיות וארכאולוגים, ואז להתייחס קצת לספרות מדע בדיוני שקשורה לארכאולוגיה.

 

* לא אכפת לי איך הם קוראים לזה, בשבילי זה עדיין כנס.

Posted in Uncategorized | 1 Comment »