Lexi Toxon

When Words Collide

כאן הייתה אמורה להיות רשומה אופטימית

Posted by kenny 66 ב- מאי 22, 2012

ביום ירושלים שחל לפני כמה ימים התכוונתי לכתוב משהו אופטימי. רציתי בעיקר לומר שלמרות הכול אני אוהב את העיר הזו שבה בחרתי לחיות, ולהסביר למה אני אוהב אותה. ואז עשיתי טעות וראיתי קצת חדשות בערב אותו היום.

בחדשות הראו את "נאמני הר הבית" ושאר עובדי אבנים ועצים מטילים את עצמם לקרקע ומנשקים מדרכה אקראית על הר הבית באקט של גבורה נלעגת. לא יכולתי אפילו לחוש כעס עליהם, רק בושה ובוז. כך הם מפגינים את "נאמנותם"? בכך מסתכמת האמונה שלהם? המקרא רווי תוכחות לאנימיסטים המעריצים חפצים, והנה השלמנו מעגל ושוב יש בעם ישראל מי שמעדיפים אבנים על אנשים. בכך מסתכם "יום ירושלים" בשנת 2012. במקום להעלות על נס את העיר הזו, הוא מתמצה בחבורת עכו"מ וב"מצעד דגלים" נלעג שבו נקבעו מסלולים נפרדים לנשים ולגברים.

יום אחד אני עוד אכתוב על האהבה שלי לעיר המופרעת הזו, אבל זה לא יהיה ב"יום ירושלים".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s