Lexi Toxon

When Words Collide

ספרים בקילו

Posted by kenny 66 ב- אפריל 29, 2012

המניפסט של אלכס אפשטיין הקורא לחרם על רשתות הספרים (ראו למטה), שפורסם בהקשר "חוק הספרים" המוצע, מעורר גלים ברחבי האינטרנט בימים האחרונים. בין השאר יצאו נגדו שלל אבירי שוק חופשי, שלא מבינים למה דורשים מהם לממן את הסופרים המתנשאים המורמים מעם. שישרדו הסופרים בתנאי השוק, הם אומרים. אני לא רוצה לדון כאן בחוק עצמו, ראשית כי אני לא מבין מספיק בנושא ושנית מכיוון שרני גרף הסביר את הבעייתיות שלו בצורה טובה הרבה יותר מכפי שאני יכול. אני כן רוצה להתייחס לטענות "השוק יקבע".

אחת הטענות המטופשות בויתר ששמעתי בהקשר זה היא שאם הסופר טוב, הספר יימכר והסופר לא ירעב ללחם. אם השוק החופשי הוכיח משהו, הרי הוא הוכיח שאיכות אינה מוכרת. הדברים הנמכרים ביותר הם הממוצעים, או לכל היותר משביעי הרצון. אם הצלחה בשוק היא מדד לאיכות הרי שמערכת ההפעלה "ווינדוז" היא אחד המוצרים הטובים ביותר שנוצרו אי-פעם, כמו גם חבילת "אופיס". גילוי נאות – פוסט זה נכתב במוצר של חבילת "אופיס" על מחשב המריץ "ווינדוז" (ועושה לי צרות בזמן האחרון). על פי היגיון זה טויוטה קורולה אמורה להיות המכונית הטובה ביותר שיוצרה אי-פעם. הן לא. המוצרים האלה הם משביעי רצון, ממוצעים.
ואם נחזור לשוק הספרים, אני מניח שהרלן קובן הוא אחד הסופרים המחוננים של דורנו. אולי אני סנוב אליטיסט (קראו לי כך יותר מפעם אחת), אבל אני לא חושב ש"חוכמת ההמונים" עובדת במקרה זה.

אבל כתיבה אינה רק מלאכה, היא אמנות. ובאמנות החוקים שונים, שם צריך לשלם בשביל כישרון. את הדוגמה למה קורה כאשר מניחים לכוחות השוק לשלוט בתחום שבו האמנות חשובה אפשר לראות בתחום התרגום. מתרגם טוב צריך כישרון וכישורים, ולכאורה אפשר לצפות שבשוק התרגום ישלטו ביד רמה קומץ מתרגמים שישתכרו שכר יפה. זה לא קורה. זה ניכר בתרגום ספרות, וניכר עוד יותר בתרגום כתוביות. בניסיון להפחית את ההוצאות רוב החברות שמפיקות את כתוביות התרגום פונות לסטודנטים שיש להם מעט זמן וגישה לאינטרנט. אם יש ללקוחות מזל, יש להם גם בבילון. התוצאה היא תכניות טלוויזיה רבות שנראות כאילו הן תורגמו בשירותי התרגום של גוגל. יש מתרגמי כתוביות טובים, חרוצים, שמשמקיעים זמן וכישרון בתרגומים שלהם. הם מתי מעט, והם לא זוכים לתגמול נאות.
אי-אפשר להעביר את הספרות העברית למפעלים בסין כדי להפחית עלויות.

טענה אחרת של חסידי התחרות החופשית היא שעל הסופרים עצמם וההוצאות להתארגן וללחוץ על הרשתות. נכון. על פי נתונים שפורסמו ב"דה מרקר" בשבוע שעבר שתי הרשתות שולטות ב-70 עד 80 אחוזים משוק הספרים בארץ. זה אומר שהן דואופול, אבל חמור מכך זה אומר שהן דואופסון. מונופסון הוא צרכן השולט בשוק, לקוח יחיד שיכול להכתיב ליצרנים תנאים; דואופסון – אותו דבר רק בשניים. היצרנים במקרה זה הם הוצאות הספרים והסופרים, שהרשתות שולטות בשלושה רבעים מערוצי השיווק שלהם. מי שינסה לצאת נגדן ימצא את עצמו מהר מאוד בפשיטת רגל (ואפנה אתכם שוב לדברים שרני כתב בנוגע ליד החזקה שמפעילות הרשתות כבר עכשיו).
יתר על כן, התחרות עוד פחות חופשית בגלל סוגיות הבעלות הצולבת. שתי הרשתות הגדולות מחזיקות בנתחים של הוצאות הספרים הגדולות בישראל, וזה בא לידי ביטוי בולט מאוד.

ועוד הערה קטנה לסיום, מתמיהה אותי ההתנגדות של אותם אביריהשוק החופשי לחרם צרכנים, בשם השוק החופשי. האם חרם צרכנים אינו הביטוי הטהור ביותר לחופש השוק?

מודעות פרסומת

10 תגובות to “ספרים בקילו”

  1. […] הכותבת פוסט חשוב בבלוג אינטליגנטי שלעיתים רחוקות מדי יש לי זמן ואנרגיה […]

  2. ג'ניה said

    אי אפשר היה בלי אנטי קפיטליזם ? *אנחה * . בכללי השוק החופשי הוא ברכה לספרות בעיקר כי הוא מאפשר יצירה של סוגות נחותות על ידי כך שהן רווחיות . בתור חובבת גדולה של ספרות שצמחה מאחת הסוגות האלה ( מדע בדיוני שתחילתו בזיבלונים איומים ) קשה לי עם האליטיזם לא כי הוא לא כולל אותי אלה כי הוא שולל אותי . אכן אין קורולציה ישירה בין הצלחה לטיב ולמרות זאת מוצר שאחת המתרות שלו לבדר יכל להימדד לפי כמה הוא מבדר . בכל מקרה אנשי הקפיטליזם הטהור רואים במצב כרגע בתור שיקוץ שכן הוא מפר את הדיבר הקפיטליסטי הראשון של תחרות . לא קיימת תחרות . קיימת מערכת שמונעת תחרות . אין יותר נגד שוק חופשי מזה

    • kenny 66 said

      ~אנחה משלי~ אני לא רואה איך אפשר היה בלי אנטי קפיטליזם, בהתחשב בזה שהטיעון שאני מתמודד אתו הוא קפילטיסטי.

      אני לא מנסה לשחרר את שוק הספרים מכלל השוק החופשי, וגם אני גדלתי על זבלוני מד"ב. הטענה שלי אפילו אינה כלפי החוק, אני לא מכיר אותו מספיק ולא מכיר את השוק מספיק. הבעיה שלי היא עם אנשי השוק החופשי הטהור שיוצאים נגד *החרם* שאלכס אפשטיין קורא לו, וטוענים שהשוק ידאג לסופרים טובים, כי השוק לא דואג לסופרים טובים. הניסיון להכיל את הכללים של השוק החופשי על יצירות אמנות, כל יצירת אמנות, הוא שגוי מעיקרו לדעתי.

  3. josef said

    יש בדבריך טיעון פילוסופי שניתן לחדדו עוד יותר, אך הוא נכון חלקית. ההמון צורך ספרים שימלאו את הפנאי שלו בתוכן מסעיר, והציבור הרחב גם צורך ספרים שימכרו לו ידע שימושי באופן מושך, ספרים אלו הם ממשיכיהם של הסופיסטים הקדומים. אלו כמו אלו אינם ספרי אמנות, ותכניהם כפופים לחלוטין לכללי השוק. אפשר להוזיל את עלויות ההפקה ולסחור בתוצרת בדיוק כמו עגבניות.
    לצד אלו ישנו מיעוט הצורך ספרות אמנותית, הגותית ובעלת ייחוד. ספרים אלו עומדים כאילו מחוץ לשוק ולכלליו. צורכים אותם אנשים מסוימים וכותבים אותם אנשים בעלי שאר רוח מסוים עוד יותר. סופרים אלו אינם יכולים להיכנע לתכתיבי השוק, אך לדעתי גם אסור להם לשאוף להתפרנס מהכתיבה, בדיוק כמו סוקרטס.

    • kenny 66 said

      השאלה ממה אדם מתפרנס היא בינו ובין מצפונו, או עניין של החברה כולה. ר' יהושע היה פחמי וסירב להתפרנס מבקיאותו בתורה, ונזף ברבן גמליאל שאינו יודע ממה מתפרנסים תלמידי חכמים; בדורות מאוחרים יותר החליטה החברה היהודית ש"חברת הלומדים" מספיק חשובה בשביל שהיא תממן את תלמידי החכמים (מצב שיצא מכלל שליטה בישראל בימינו).

      במידה מסוימת הקריאה של אלכס אפשטיין היא הד של "חברת הלומדים" הזו – קריאה לאוהבי הספרות לממן חנויות המתמחות בספרות וסופרים מסוימים. הניסיון לבטל את הלגיטימיות של הקריאה הזו בשם כוחות שוק שידאגו לסופרים היא צבועה בעיניי והיא זו שהכעיסה אותי.

      • josef said

        ממה שכתבת לג'ניה אני מבין שכוונתך גם להציג כשגיאה את החלת כללי השוק החופשי על יצירות אמנות, וממה שכתבת אלי אני למד שאתה רואה כצבועה את הקריאה להחיל את כללי השוק החופשי עליהן. אך באמת השאלה עבורנו אינה אלא אם קריאה לחרם היא חלק מכללי השוק ואם קריאה נגד הלגיטימיות של החרם היא חלק מכלליו.
        רק אעיר שלדעתי שאלת הכללת האמנות בסחר-מכר של השוק אינה אישית-מצפונית אלא מהותית. כורח כגון זה של "חברת הלומדים" אולי לא יגונה, אך הוא בהחלט נוגד את האידאל הטהור של "מה אני בחינם".

        • kenny 66 said

          שאלה לא פשוטה. אני מניח שהאידאליזם התמים שבי מקווה להחלטה מצפונית של רבים לתמוך בדרך עקיפה זו בסופרים ולשחרר אותם קצת מ"עריצות" השוק החופשי.

  4. דרול said

    בראוו.

  5. לפי דעתי, הסופרים צריכים להתנתק גם מהוצאות הספרים. בשוק מוצף שכזה עדיף כבר להוציא לאור באופן עצמאי. או לעבור למהדורות דיגיטליות. גם אם לא יהיו הרבה קוראים ליצירות הללו, לפחות השכר יהיה הוגן. היום בעידן האינטרנט יש שיטות שיווק רלוונטיות גם לימים הללו. פעם חשבנו שגם עולם המוזיקה קורס, אבל היה מדובר במהפכה קלה, או אפילו שדרוג שהביא עימו ברכה גדולה. יש הרבה מאוד יוצרים שקיבלו במה מאוד גדולה מאז פרוץ האינטרנט.

    • kenny 66 said

      אני לא חושב כך, מכיוון שלהוצאות הספרים יש תפקיד שאינו רק בהפצה. ספרים עוברים בהן תהליך חשוב של לקטורה ועריכה. עם פריחת ההוצאות בתשלום אנחנו יכולים לראות עד כמה התפקיד הזה חשוב – החל מהצד ה"טכני" של הגהה ועריכת לשון ועד לעריכת תוכן ובחירה של טקסטים לפרסום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s