Lexi Toxon

When Words Collide

כמה מילים על אתאיזם

Posted by kenny 66 ב- ינואר 27, 2012

היה לי יום שישי דתי במיוחד (בערך).

באחד מהפייסבוקים הקרובים לביתי מישהי חלקה את התמונה הזו.

מעבר לעובדה המצערת שמי שתרגם את האמירה לא טרח להגיה את התרגום, יש פה בעיה בסיסית יותר, והיא שהאנלוגיה שהאריס עושה אינה נכונה. הצורך להכריז על עצמך כאתאסיט (או אגנוסטיקן) נובע מכך שאמונה בדת היא בררת המחדל התרבותית ההיסטורית. הצורך של אדם להצהיר על עצמו כאתאיסט הוא צורך חברתי, והוא אותו "צורך" שיש לאנשים להצהיר שהם צמחונים ואינם אוכלים בשר, או שהם הומוסקסואלים. זהו המצב הנדיר בחברה כיום. והא ראיה – בידיעה שהתפרסמה היום (27.1) ב"הארץ" נאמר ש-80% מהישראלים היהודים שנשאלו בסקר שנערך בשנת 2009, אמרו שהם מאמינים באלוהים.

הדוגמאות האחרות שהאריס מביא מוכיחות טענה זו שלי. בימים שבהם אלכימיה ואסטרולוגיה היו נפוצות, היה צורך להצהיר על אי-האמונה בהן. בעולם שבו רוב האנשים אינם מאמינים בכך שאלווס חי ובכך שחייזרים מבקרים בכדור הארץ על בסיס קבוע, מי שכן מאמינים בכך מצהירים על כך.

מעבר לכך, הצורך להצהיר על אתאיזם מקביל לצורך להצהיר על אופיה של האמונה הדתית של אנשים בחברות מסוימות. בחברה שהדתיות בה הומוגניות יחסית כמו ישראל, הצורך הזה אולי קטן יותר. אבל בחברות אחרות חשוב מאוד לאנשים להצהיר בדיוק איזה *סוג* של נוצרים הם (למשל) שכן אין דין פנטקוסטלים כדין בפטיסטים. אפשר לראות את זה גם בחברה החרדית על שלל הסימנים המזהים את החצרות השונות שבה.

זה חלק ממנגנון הזיהוי החברתי שלנו. והא ראיה (שוב). הבוקר הייתי בסופר. בעודי משוטט בין המדפים עברה לידי בצעד קליל ילדה בת שלוש בערך שהודיעה לי כלאחר יד "אתה צריך להיות עם כיפה ובלי קוקו", ונעלמה בהבזק מעיל ורוד בין המדפים. אני לא חושב שדברים אלה נאמרו לה במפורש על ידי הוריה או דמות מחנכת כלשהי, אבל אלה הם הסימנים שלפיהם היא מזהה גברים בחברה שבה היא גדלה. עד שנמצא דרך לסמן אתאיסטים (קרניים מפלסטיק?) או שהמוסכמה החברתית תשתנה, הצורך להצהיר על אתאיזם יישאר על כנו.

ובאותו עניין, היום יצא לי להדביק קצת פיגורים בהרצאות TED שנשלחות אלי למייל. אחת מההרצאות שראיתי הייתה של אלאן דה בוטון וכותרתה "אתאיזם 2.0" (כאן למטה). אם לסכם את מה שהוא אומר בצורה גסה ומעט לא מדויקת – גם אתאיזם הוא אמונה והגיע הזמן שנלמד מהאמונות הוותיקות איך להפיץ אותו ולבסס אותו. זה הזכיר לי את ניוט, הגיבור של "בשורות טובות" של גיימן ופראצ'ט, שחיפש נואשות אחר דבר מה להאמין בו. בשלב מסוים הוא ניסה להיות אתאיסט, אבל גילה שהוא לא ניחן בלהט אמונה מספיק.

אני עצמי אתאיסט. אני לא מאמין באל, ודאי לא באל כפי שהוא מתואר בדתות הגדולות, ואני חושב שאגנוסטיות היא עמדת ביניים שיש בה מן הפחדנות. אבל אני לא אוהב הצהרות מסוג זה של האריס. הן פשטניות בעוד שהן עוסקות בנושא מורכב מאוד, והן מדיפות ניחוח של דמגוגיה, דוגמטיות וקנאות שאינן רחוקות שאנחנו מכירים מדתות מאורגנות (ומתופעות דמויות דת אחרות).

מודעות פרסומת

6 תגובות to “כמה מילים על אתאיזם”

  1. Itai Tzur said

    רק הערה קטנה: חסרה לך ו' החיבור בין "גיימן" לבין "פראצ'ט"; אני מניח שזו היתה שגיאת הקלדה קלה, אבל אנשים שלא מכירים אותם צריכים לדעת שזה לא אותו אדם.
    והערה יותר עניינית: אמנם יש הרבה מקרים בהם לא־לבחור זה גם סוג של בחירה (ברירת מחדל) אבל להגיד "אתאיזם הוא אמונה" זה כמו להגיד "לא־לאסוף בולים זה תחביב." אין מקרה בו אתה קם בבוקר ואומר לעצמך, "היום אני מתכוון לא־לאסוף בולים" ואז הולך לשולחן ונהנה לא־לראות עליו אוסף של בולים, והולך לכנס של לא־אוספי בולים. ובאותה מידה אין מקרה בו אתאיסט אומר לעצמו במודע, "היום אני מתכוון לא־להאמין באלוהים" ומנהל את יומו תוך שמירה קפדנית על אי־אמונתו. אתאיזם זה לא אמונה בחוסר, זה פשוט חוסר אמונה. ההבדל דק אך קיים.

    • kenny 66 said

      ראשית תודה על ההערה, תוקן.

      לנושא הפוסט. איסוף בולים הוא תחביב, לא מרכיב זהות מרכזי, חוץ מאשר במקרים קיצוניים. הוא ודאי שאינו משמש להגדרה עצמית של קבוצות. אבל אנחנו חלוקים בנקודה הרבה יותר מרכזית – בעיניי אי-אמונה באל היא החלטה מודעת, יתר על כן, היא חייבת להיות החלטה כזו. לדעתי מי שמקבל את עקרונות היסוד של המערכת האמונית שלו ללא החלטה מודעת עושה כן כדי לצאת ידי חובה ולא מתוך שכנוע אישי. במה נבדל אתאיסט דור שני ושלישי שקיבל את עקרונות האמונה שלו מהוריו או מהסביבה בלי לשקול ולהחליט בעצמו מאדם דתי שגם הוא דתי מתוך הרגל?

      יתר על כן – כל עוד לא תוכל *להוכיח*, על פי עקרונות ההוכחה המקובלים עליך, שהאל אינו קיים, אי-קיומו הוא אמונה.

      הסיבה שאני לא מסתובב ושומר על אי-המצוות שלי היא פשוט מכיוון שאין מצוות כאלה. ואין מצוות כאלה גם בנצרות (טוב, בגדול). היהדות היא אורתופרקסיה, דת שבה הדגש הוא על קיום מצוות, הנצרות היא אורתודוכסיה, דת שבה הדגש הוא על עיקרי האמונה.

      • Itai Tzur said

        השתמשתי באיסוף בולים בתור דוגמה שאמורה להראות שלפעמים אי־ביצוע של משהו אינו בהכרח מעיד על דוקטרינה מסוימת.
        למרות שתשובתך לתגובה שלי הגיונית ועקבית ברובה, אני לא מסכים עם דעתך שכל עוד לא אוכל *להוכיח* שהאל אינו קיים, אי־קיומו הוא אמונה. כאן קיימת דקות שמבוטאת באנגלית בהבדל בין faith לבין belief; המילה "אמונה" היא התרגום של שתי המילים האלה ואין ביניהן הבחנה נאותה בעברית. לדעתי, belief זה דבר שפחות שייך להגדרה עצמית מאשר faith. אני לא יודע אם יש או אין דבר כזה "אלוהים" אבל, אם אתה מכיר את עקרון התער של אוקאם, אתה ודאי יודע שזה לא באמת משנה לי: אם אני *נמנע* מלהאמין באלוהים (אמונה בחוסר) זה אומר שהוא חלק מהעולם שלי, ממערכת הדברים אליהם אני צריך להתייחס, לחיוב או לשלילה. כיון, כפי שאמרת, שאי־אפשר להוכיח או להפריך את קיומו, הוא בכלל לא חלק ממערכת הייחוס שלי (חוסר אמונה) וזה ההבדל הדק: יכול להיות שהוא קיים, יכול להיות שלא. כיון שאין לי נתונים מספקים, השאלה הזו לא תשפיע על האופן בו אחיה את חיי.
        אולי עקרון התער של אוקאם ("אין להרבות בישויות שלא־לצורך") הוא בדיוק מה שצריך להפיץ ולבסס.

        נ.ב.: חוסר היכולת להפריך זה אחד הדברים החשובים שמבדילים בין דת למדע, כי תיאוריה מדעית היא כזו שתמיד באה עם דרך מסוימת להפריך אותה. חוסר היכולת להפריך זה אחד מעמודי־התווך הגדולים ביותר של כל דת, והשנואים עלי ביותר.

        • kenny 66 said

          איסוף בולים אינו דוגמה טובה מכיוון שכפי שאמרתי זה תחביב, לא מערכת של אמונות ו/או טקסים שמשמשים אדם להגדרת העולם.

          גם אם אתה פועל לפי עקרון התער של אוקם אתה עדיין מתייחס לאל, כי הוא *המושא* שעליו אתה מפעיל את העיקרון הזה. יתר על כן, מכיוון שאמונה מכתיבה התנהגות, ההחלטה שלך בנוגע לקיומו או אי-קיומו של האל מכתיבה את כל אורח החיים שלך. אם נחזור לאנלוגיית אספן הבולים, ההחלטה שלו אינה "אני לא מסדר את הבולים באלבום" אלא "אין בולים, ולכן אינני מסדר אותם באלבום". הבה נמתח טיפה את האנלוגיה הזו 🙂
          נשער אדם שגדל בעולם עתידי, מעולם לא ראה מכתב מודפס. אמצעי התקשורת היחידים שהוא מכיר הם אלקטרוניים. לגבי אדם כזה הרעיון של בול יכול להיות הבל ורעות רוח, הזיה קולקטיבית של אנשים שעבורם רעיון התקשורת האלקטרונית מופשט מדי והם צריכים לבסס את מושג התקשורת על משהו מוחשי יותר. אדם כזה יכול לסרב להאמין בקיומם של בולים.

          ההבדל שאתה מחפש בין שתי המילים הוא ההבדל בין אמונה, ואמונה דתית. אנחנו כל כך רגילים לזהות את האמונה עם הדת שמחד קשה לנו לתפוס אמונה שאינה דתית, ומאידך קשה לנו לעתים להבין עד כמה הפנומנולוגיה של הדת נמצאת במערכות חברתיות אחרות.

  2. מיכל said

    לעניין אוסף הבולים, אני לא מסכימה.
    ישנן אספני בולים (וגם אספנים מסוגים אחרים) שהתחביב שלהם בהחלט משמש כחלק מהגדרת הזהות שלהם. הם תופסים את עצמם כאספני בולים (בין השאר). זהות והגדרותיה הסוציולוגיות השונות היא עניין מאוד מורכב, והיא מורכבת גם מדברים שאולי נראים לך טרוויאליים, כמו אוסף בולים.
    אלה הם לא מקרים קיצוניים וישנן קבוצות שבהחלט מגדירות עצמן דרך עיסוק או תחביב כזה או אחר, בעיקר בחברה המודרנית שבה הצרכנות היא פאקטור הגדרת זהות מרכזי ושחסרים בה מרכיבי שייכות והגדרה מסורתיים כמו דת וקהילה…

    עם השאר, הפוסט והתגובה לקודמי אני יותר ממסכימה (ומודה לאל על כך שאני חיה בחברה שבה אחוז האתאיסטים הוא מהגבוהים בעולם [וכן, אני מודעת לאירוניה])

    • kenny 66 said

      אני לא סוציולוג, אבל אני לא חושב שאפשר לדבר על זהות בין איסוף בולים לדת כמרכיב זהות כאשר אנחנו בוחנים את החברה בכללה, ולא יחידים. אני יכול כרגע להיזכר בשני שאנשים שהכרתי בחיי, בקרבה זו או אחרת, שאיסוף בולים היה דבר מה שהם עסקו בו לאורך זמן והשקיעו בו יותר משלוש שעות בשבוע; אני מכיר הרבה מאוד אנשים שמקדישים לעיסוק בדת יותר משלוש שעות ביום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s