Lexi Toxon

When Words Collide

שובו של המדען הבודד?

Posted by kenny 66 ב- ינואר 13, 2012

המחשבות האלה עלו בשיחה לאחר פאנל במאורות, שהסתעפה לנושא המחקר המודרני.

אחת הדמויות שנחקקו בתודעה הפופולרית בקשר למדע היא דמותו של המדען הבודד, היחיד המבריק שמגיע לתובנות וגילויים חדשים. אפשר לזהות את השורשים של הדמות הזו בתקופה  הקלאסית (למשל באריסטו שנחשב לסמכות במדעי הטבע באירופה משך מאות שנים), עבור דרך "אנשי האשכולות" של הרנסאנס, אל המשכילים של המאה ה-18 וכלה בדמותו של המדען-הג'נטלמן הוויקטוריאני. המסורת הזו כוללת כמה מהשמות שהשפיעו באופן מעמיק ביותר על עולמנו: גלילאו, קפלר, ניוטון, לוונהוק, וויליאם הרווי, מנדלייב, וואט, סטיבנסון, דרווין, וכמובן אולי המיתוס הגדול מכולם – איינשטיין. אבל התופעה הזו די נעלמה במחצית המאה העשרים.

בשישים השנים האחרונות בערך אנו מכירים שמות בצמדים ובקבוצות, ולעתים רק על פי מכוני המחקר שלהם הם שייכים: ווטסון וקריק, אנשי "פרוירט מנהטן", הרצפרונג-ראסל, CERN וכן הלאה. ומדי פעם אנחנו שומעים על אנשים נוספים שברקע תרמו רבות לאנשים אלה. אפילו אנדרו ויילס, שהוכיח את משפט פרמה, עשה זאת על ידי הוכחת השערה של זוג חוקרים (טניאמה ושימורה). נושאי ההתמחות הפכו כה סבוכים וכמויות המידע כה גדולות, שרק קבוצות של חוקרים ומכונים יכולים להשתלט על כל החומר, ולהרשות לעצמם (כלכלית) לעסוק במחקר חדשני באמת.

באותה שיחה שהזכרתי לעיל העליתי את ההשערה שאולי נוכל בעתיד הנראה לעין לחזות שוב בהופעתו של המדען הבודד. יש שלוש מגמות עכשוויות, כרוכות זו בזו, שנראה לי שאולי יוכלו לאפשר את זה: זמינות המידע, זמינות כוח החישוב ואתוס פתיחות המידע המדעי. רשת האינרנט העניקה למדענים את היכולת לחלוק כמויות אדירות של מידע, שיכולות לעמוד לרשות כל מי שמתעניין בו, ולמרות מניעים של כסף ואגו מדענים רבים חולקים את המידע שלהם. במקביל לכך, משמעות העובדה שחוק מור פעל לא רע, עד עכשיו, והתחזית למחשוב קוונטי זול ונפוץ בעתיד, היא שלרשות יחידים אולי יעמוד מספיק כוח מחשוב לעשות סדר בכל המידע הזה ולהפיק ממנו תבניות, תובנות ותחזיות.

גם אותם מדענים בודדים מיתולוגיים לא היו בודדים. מפורסמת אמירתו של ניוטון שהוא בגדר ננס העומד על כתפיהם של ענקים וקפלר מעולם לא היה מגיע לתובנות שלו ללא התצפיות של ברהה, אבל אף-על-פי-כן לא בכדי התגליות שלהם נקרואת על שמם. אני לא מצוי מספיק במצב המחקר המודני כדי לחוות דעה מבוססת, מה שאמרתי לעיל הוא בגדר "תחושת בטן" בעיקר. אני מניח שצריך עתידן, או לחילופין היסטוריון של המדע שיש לו אצבע על הדופק של מה שקורה היום, כדי לומר אם ברעיון הזה יש ערך כלשהו.

מודעות פרסומת

3 תגובות to “שובו של המדען הבודד?”

  1. גל said

    קשה לי להאמין שזה ישוב.
    כמויות המידע, אפילו בתחום צר יחסית כמו התחום שלי (תהליכי פירוק RNA שליח בתאים אאוקריוטיים) הן עצומות, באופן כזה שאני – שמחשיב את עצמי לחוקר שעוקב אחר הספרות המקצועית באופן די תדיר (פעם בשבוע) – יודע הרבה (יחסית) על החלבון/תהליך העיקרי ומעט על תהליכים מקבילים וחלבונים אחרים *בתחום שלי* ועוד פחות מכך בתחומים קרובים וקורטוב בביולוגיה כללית (כלומר מה שנשאר מהקורסים בתואר ראשון ושני).

    כמויות הכסף, אפילו בתחום צר יחסית כמו התחום שלי, הן עצומות. מעבדה קטנה יחסית כמו שלנו, שמסתמכת במידה רבה גם על ציוד מחלקתי ובין-מחלקתי, דורשת תקציב של עשרות אלפי שקלים ויותר בשנה רק על חומרים וציוד מתכלה (כלומר לא כולל הוצאות משכורות לעובדים כמוני). ציוד מעבדה מינימלי הכרחי יכול להגיע לכדי כמה מאות אלפי שקלים. ציוד *טוב* ומתקדם יכול להגיע גם לסכומים של מיליונים.

    כוח מחשוב – יש תקווה, ואני אפילו עוזר לפתח מערכת מידול ממוחשבת שתעזור לעשות סדר בבלגן. אבל המערכת, שלצורך הפיתוח אנו משתמשים בתחום צר יחסית כמו התחום שלי, דורשת הרבה עבודה (כלומר צריך להכניס את כל הנתונים). התוכנה אמורה לעזור לבחון את העקביות של המודל (כרגע רק מבחינת קיום ותזמון של התהליכים. הכנסת קינטיקה למערכת זה כבר יהיה יותר קשה).

    פתיחות המידע המדעי – אכן, בביולוגיה יש כיום המון מאגרי מידע שמכילים טונות של מידע שבטח אפשר יהיה להפיק ממנו הרבה ידע. אבל בפרסומים מדעיים, מפרסמים בדרך כלל את מה שהצליח ולא מה ש"נכשל", כלומר מראים את התוצאות של הניסויים שרוצים להראות (ובדרך כלל זו לא כל התמונה), ויש גם הרבה תוצאות של ניסויים שלא מגיעים לכדי פרסום – בין אם כי ניסוי בודד אינו מספיק ולמעבדה אין זמן/משאבים להשקיע בהמשך המחקר, או שהתוצאה לא מובנת מספיק, או שפשוט שומרים אות לפרסום עתידי.
    גם מה שכבר הגיע לפרסום – תמיד חסר מידע (לפעמים קריטי), בין אם ביקורות מסוימות, בין אם פירוט על אופן ביצוע הניסוי וכולי.

    ידע ונסיון (וכשרון) – הרבה שיתופי פעולה קמים כי במעבדה א' יש נסיון בשיטה X ואילו במעבדה ב' יש נסיון עם שיטה Y, כאשר X ו-Y משלימות ותומכות אחת בשניה. במקום שכל מעבדה תלמד איך לבצע גם X וגם Y (מה שדורש לפעמים בזבוז גם של זמן, גם של משאבים וגם רכישת ציוד ספציפי) משתפים פעולה. כך אני עשיתי. כך הרבה עושים. יש גם אנשים שיהיו טובים, למשל, בביולוגיה מולקולרית, אבל גרועים במיקרוסקופיה, ולהיפך. יש את המומחים לביואינפורמטיקה, שלא יודעים להחזיק פיפטה ויש את האקספרימנטליסט (כמוני), שלפעמים מחפש רצף גנטי מסוים ע"י החיפוש בWORD ושעובר ידנית עמוד-עמוד באתר של saccharomyces genome database כדי לאסוף מידע על קשרים בין חלבונים, שביואינפורמטיקאי בוודאי היה עושה ע"י תוכנת מחשב. (ובל נזכיר סטטיסטיקה שרוב הביולוגים בכלל עושים לזה אאוט-סורסינג לסטטיסטיקאי. המנחה שלי רכש לפני כמה שנים ספר בשם Statistics for terrified Biologists, ואפילו נעזרתי בו קצת).

    אז קשה לי לראות, לפחות בביולוגיה, את המדען הבודד הזה. אולי בתחומי הנדסה או פיזיקה זה יותר קל.

    • גל said

      ובמחשבה נוספת – "המדען הבודד" אולי לא בודד אבל הוא בהחלט יכול להיות הכוח המניע מאחורי פרוייקט גדול ומשמעותי, עד כדי כך שהוא מזוהה עם התחום והתחום מזוהה איתו. למשל, קרייג ונטר ותחום הביולוגיה הסינטטית.

  2. […] התרגשתי לקרוא את הפוסט של Kenny על חזרת המדען הבודד. או לפחות החזרה האפשרית העתידית שלו. קריאה מומלצת לכל […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s