Lexi Toxon

When Words Collide

הטוב והרע(ה)

Posted by kenny 66 ב- מאי 9, 2011

הטוב

קיבלתי ממישהו שני סיפורים קצרים לשנתון (הארוך מביניהם היה בעך 2,000 מילה), שדחיתי. הסברתי לבחור שהוא כותב היטב, אבל הסיפורים שלו סובלים מבעיות אלה ואחרות שבגללן אי-אפשר לפרסם אותם אפילו לאחר עריכה מסיבית. הוא שלח לי סיפור נוסף וביקש שאני אקרא אותו אם יהיה לי זמן. מכיוון שזה היה סיפור קצר (פחות מ-1,500 מילים, אאז"נ) קראתי אותו בהזדמנות. ואז שלחתי לו מייל ואמרתי לו שאני רוצה לדעת איפה הוא גר, כדי שאני אוכל לבוא להרביץ לו עד שהוא ילמד לפתח את העולמות שלו. זה סיפור עם רעיון נורא מגניב בבסיס שלו, והוא מצליח לא רע לאפיין את הדמויות שלו ולפתח אותן. אז אמרתי לו לזרוק את הסוף של הסיפור (וריאציה של "ואז התעוררתי") ושלחתי לו כמה שאלות על העולם שיעזרו לו לפתח אותו. התשובה שלו הוכיחה לי שכפי שחשבתי הוא מכיר את העולם הרבה יותר לעומק, אבל לא טרח לתאר אותו בסיפור. אני מאוד מקווה שהוא ישב לעבוד על הסיפור, אני לא חושב שנספיק לשנתון אבל אני נורא אשמח לראות אותו באתר האגודה.

הרעה

מישהי שלחה לי סיפור שדחיתי, וביקשה לדעת מדוע דחיתי אותו. הסברתי לה שבעיקרון היא מספרת את הסיפור הלא נכון, ושיש לפחות שלושה סיפורים אחרים יותר מעניינים בעולם הזה (הסיפורים של הגיבורה לפני ואחרי מה שמתואר בסיפור והסיפור של המקגאפין של הסיפור). והיא החליטה להתווכח אתי כשהיא מסיימת  פחות או יותר באמירה שאני שבוי בקונספציה. ושאלתי לכם – לענות לה או לא? אני באמת אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.

מודעות פרסומת

3 תגובות to “הטוב והרע(ה)”

  1. אל תענה לה – למדתי מנסיוני המר שאין בזה כל טעם. אני נוהג לכתוב מכתבי דחיה מפורטים (אם כי לא תמיד, רק כשיש בזה טעם), כשאנשים מבקשים הבהרות אני עשוי לתת להם, אבל כשכותב בוחר להתווכח איתי על הדחייה נוכחתי שזה לא מוביל לשום מקום וגורם עגמת נפש לשני הצדדים. ברגע שדחית את הסיפור, זה אמור להיות סוף פסוק. גם אם הכותבת צודקת ואתה באמת שבוי סקונספציה (מה שלא מאוד סביר. בדרך כלל סביר יותר להניח שהכותבת מעורבת יותר מדי במה שכתבה מכדי שתוכל לראות את הפגמים), זה לא יכול לשנות את העובדה שלא אהבת מספיק את הסיפור בשביל לפרסם אותו.

    מוטב במקרים כאלה לא לענות בכלל, או לשלוח מכתב לקוני בסגנון "תודה על דעתך. כאמור, לא אוכל לפרסם את סיפורך". תשובה תוליד רק ויכוח חסר תוחלת שלא ישנה את דעתך ולא יפרה את הכותבת, שכרגע עסוקה מדי בלהגן על היצירה שלה מכדי שתהיה מסוגלת להקשיב להערות על הפגמים שבה. קרה לי לעתים נדירות שכותב נעלב בהתחלה מאוד מהדחייה שקיבל (שהיתה כמובן מנומסת ועניינית) ובהמשך קרא אותה שוב והבין את מה שניסיתי להסביר לו, אבל לעולם לא בלהט הוויכוח.

  2. Morin said

    אולי אפשר לומר שהסיפור הזה לא מתאים למטרה שלשמה נשלח, וייתכן שהוא מתאים למקומות אחרים עם קונספציות אחרות.
    דיסקליימר: מעולם לא ניסחתי ולא קיבלתי מכתב דחיה. אני בסך הכל עורכת לשונית.

  3. אלודאה said

    אני בעד מכתב התגובה הקצר שיבהיר גם שאין מקום לויכוח, אם כי מסיבה אחרת משל גרומיט. בעיני המטרה היא לא לנסח מחדש לכותבת מה היא עשתה לא בסדר (את זה כבר אמרת במכתב הדחיה הראשון) אלא להגן על עצמך. היא הרי תענה לך, ואתה תענה לה, ותמצא את עצמך בערימה אינסופית של תכתובות שרק תגרום לך להרגיש רע ולה לא לשנות את הסיפור.
    וכמובן, אם אתה ממש אכזר – אתה יכול להציע לה להכניס פנימה סוריאליזם ולשלוח לבלי פאניקה. שמעתי שהעורך שם מת על סיפורים סוריאליסטים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s