Lexi Toxon

When Words Collide

שוב המבט ההוא

Posted by kenny 66 ב- אפריל 18, 2011

ביום חמישי הייתה איזה שיחה בעבודה, שבמהלכה ציטטתי את הכלל ההלכתי לגבי חמץ ("לא ייראה ולא יימצא"), ובתמורה זכיתי בין השאר למבט של הפתעה. הפעם הוא בא ממישהי חדשה יחסית שעובדת אתנו, אישה צעירה דתייה שהופתעה לשמוע את הציטוט ממי שהיא מכירה כאדם חילוני ובן קיבוץ. זו לא הפעם הראשונה שאני זוכה למבט ההפתעה הזה, שתי הפעמים הזכורות לי ביותר הן ממרצה שלי באוניברסיטה (ככשאלתי אם יש באסלאם דיון מקביל לדיון של "תנורו של עכנאי") וממי שערך לי ריאיון קבלה לפני שהתחלתי ללמוד בבית המדרש של התנועה ליהדות מתקדמת (כשהוכחתי לו שלא רק שאני מסוגל להתמצא בדף גמרא אלא גם מסוגל לקרוא כתב רש"י, כשהספר מפנה אליו ולא אליי). המבטים האלה כבר לא מפתיעים אותי, אבל הם גורמים לי לאכזבה מפעם לפעם.

הם לא מפתיעים אותי כי הסכנתי כבר עם זה שאני יוצא דופן בידע שלי במקורות היהודיים (ואולי גם באהבה שלי אליהם?) ביחס לרוב האנשים מרע דומה. אבל הם מאכזבים אותי כי הם יוצאים מנקודת הנחה של בורות וניכור. ההפתעה הזו נובעת מכך שלא מצפים מאדם "חילוני" שיכיר את המקורות של תרבותו, וזה מעציב אותי שוב ושוב. "העגלה הריקה" שדתיים אוהבים עליה היא הנחת יסוד שכולה שלהם – כאשר הם מניחים מראש מה צריך להיות תוכן העגלה ומניחים מראש שאיש פרט להם לא מכיר את התוכן הזה. שלא לדבר על אלה מהם שמניחים שלאיש אין זכות לאותו תוכן חוץ מלהם. לשמחתי רוב האנשים הדתיים שאני מכיר אינם כאלה, אבל גם בקרבם (כמו אותה אישה מהעבודה) הנחת היסוד הלא-מודעת הזו קיימת.

היום ערב פסח, ובעוד כמה שעות אני אצא ל"סדר" שבו ככל הנראה הקריאה בהגדה תהיה מינימלית (אם תהיה). ההגדה אינה טקסט מקודש, נוספו לו ונגרעו ממנו חלקים במשך מאות שנים. המצווה העיקרית של ליל הסדר (היום משאין מקדש ואי-אפשר להקריב את קרבן הפסח) היא לספר ביציאת מצרים. כל עוד נוכל להזכיר לעצמנו בערב זה שחירות היא זכות בסיסית של כל אדם ויש אנשים בעולם שאינם נהנים ממנה – דיינו. ["דיינו" דרך אגב, הוא טקסט מסביבות המאה ה-10. רס"ג אומר שמי שרוצים להאריך את הסדר, מעבר לדרישות המינימליות, יכולים להוסיף אותו להגדה.]

חג חירות שמח.

מודעות פרסומת

3 תגובות to “שוב המבט ההוא”

  1. avgboojie said

    שמע, אולי זו רק אני, אבל אני מרגישה סתירה פנימית גם אצלך. מצד אחד אתה אומר שמעציב אותך שלא מצפים מאדם חילוני שיכיר את המקורות של תרבותו. מצד שני אתה אומר שדתיים מניחים מראש מה צריך להיות תוכן העגלה. אבל אם אתה חושב שצריך לצפות מאדם חילוני שיכיר את מקורות תרבותו, למעשה גם אתה מניח מראש מה צריך להיות תוכן העגלה ("מקורות תרבותו"). אני לא ממש מבינה למה זה.
    גם אני חילונית שיודעת על המקורות היהודיים הרבה יותר מהמקובל (אם כי לא ברמה שלך), אבל אני לא חושבת שזו חובה שלי, ואני לא רואה בזה את "מקורות תרבותי". אישית, אם אני אצטרך לבחור באיזה מקור תרבותי להשקיע אנרגיה וזמן (שאין לי), אעדיף להשקיע אותם בשייקספיר, או במיתולוגיה היוונית/מצרית/נורדית, או במארק טוויין, ולאו דווקא בתנ"ך ונספחיו.
    זה לגמרי בסדר מצדי שמניחים שחילוניים בדרך כלל לא יודעים עד כדי כך הרבה על "מקורות תרבותם". זה בערך כמו שאני מניחה שחילוניים (או דתיים, או כל פלג אחר באוכלוסייה) בדרך כלל לא יודע עד כדי כך הרבה על אבולוציה (שהיא מורשתנו הביולוגית ומשפיעה על הרבה מאד דברים בהתנהגותנו ובמבנה החברתי שלנו, וככזו, לדעתי, חשובה לא פחות מהמורשת הדתית שלנו) – אלה שזה מעניין אותם יודעים, אלה שלא לא, וזה לגמרי בסדר. לא כולם יכולים להתעניין באותם דברים, או להחשיב את אותם דברים. ומבחינתי, כל עוד בני אדם מתעניינים במשהו, ויש משהו שהם מתעמקים בו ומשתמשים בו כדי לפתח את מוחם ולא להיות סתם יצורים צמחיים, אני אעריך אותם, גם אם תחום העניין שלהם הוא לא בהכרח התחום שמעניין אותי.

    • kenny 66 said

      גרר… את צודקת, כמובן.

      הקטע נכתב יותר מרגש מאשר מתוך מחשבה, ולכן אני מניח שהוא משקף איזה סתירה שקיימת בי. מחד אני בהחלט חושב שכל אחד רשאי וצריך לבחור לעצמו מה הוא המטען התרבותי שלו. מאידך משהו מאוד קמאי מתעקש בי שזה חייב לכלול מקורות יהודיים.

      אם אני מנסה להבין למה זה, אני חושב שזה קשור לכמה דברים. קודם כל החינוך שלי, גדלתי בבית שבו הקונקורדנציה לתנ"ך הייתה ספר שנעשה בו שימוש תדיר והוא עמד ליד המדיך לתלמוד של שיינזלץ, והם חלק מה"נוף" של הילדות שלי. נוסף לכך אני חושב שכבן לעם היהודי, חלק לא קטן מהזהות הזו נשענת על מקורות המזוהים עם דת, מכיוון שבמשך אלפי שנים הייתה זהות בין לאום ודת ביהדות. לכן אני מצפה, אולי לא במודע, שמי שמגדירים את עצמם כשייכים ללאום היהודי, גם אם אינם מזהים את עצמם כמאמינים בדת היהודית, יכירו לפחות טקסטים מכוננים של הדת היהודית. ולבסוף אני חושב שאי-אפשר להתעלם מזה שחוסר היכרות עם מקורות כאלה יוצר חלל לא קטן בהבנת התרבות המערבית והעולם המערבי שאני חלק מהם – לפחות מקונסטנטינוס דרך לותר ושייקספיר ועד ג'ורג' וו' בוש. אבל אני מניח שזו במידה מסוימת רציונליזציה של תחושות הרבה יותר בסיסיות.

      דבר נוסף הוא שבחלק מהמקורות האלה יש דברים שקשה לי לא להתפעל מהם ברמה אסטתית טהורה והם פשוט מרגשים אותי בפני עצמם, כאקטים אנושיים בלי קשר למשמעות הדתית שלהם וקצת נחמץ לבי שאנשים לא מכירים אותם. הדמויות הטרגיות שמקיפות את דוד (מיכל, יהונתן, אבשלום, יואב) הן מופת של יצירה ספרותית; הטקסט של ברכת כהנים (במדבר, ו', 24-26) הוא יפהפה ומרגש – ואין צורך להיכנס לכל המיסטיקה והטקסיות שסובבים את הטקס; ההחלטה בסיום הדיון של "תנורו של עכנאי" היא מופת לאומץ של חשיבה עצמאית.

      טוב, אני מניח שאני צריך עוד איזה שני משכי חיים כדי לברר לעצמי רק מה הם הדברים שהייתי רוצה ללמוד ואני עדיין לא יודע אותם.

      אה, ולמרות כל הרטוריקה של גלעד צוקרמן, הייתי רוצה שמי שדוברים וכובתים עברית יכירו את המקורות שלה.

    • elodea_2 said

      כן, אבל…
      אני מכירה מספיק מסיפורי התנ"ך כדי לא להיות לגמרי פעורת עיניים, אבל מודעת לזה שאני לא מכירה קצה-קצהו של התרבות ממנה באתי.
      מצד שני, אני גם לא מרגישה חסר כזה גדול במקורות היהודיים שלי. אני מרגישה חסר גדול בהרבה על זה שאני לא מכירה, למשל את המיתולוגיה היוונית כפי שהבנזוג מכיר אותה, או את ההיסטוריה של העת החדשה.
      אז… מצד שאחד אני מבינה מלמה אתה חש אכזבה מהפליאה על ההיכרות שלך עם המקורות, מצד שני… לא לגמרי ברור לי האם לא היית חש אכזבה דומה משהיו נגלים לך פערי הידע שיש לי באותו תחום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s