נקודות אור

היה שבוע די מעאפן, אבל לקראת סופו היו כמה נקודות אור.
1. פאבליק סטאטיק. כן, אני כנראה באיחור של כמה שנים, אבל אתמול גיליתי אותה דרך הספרצוף של הילל בן שחר זקוף האוזניים (מעצב הכנסים המוכשר להפליא הידוע לעתים בכינויו "אח שלה"). צחקתי, בכיתי (מצחוק, ובגלל טמטומו הטרמינלי של עמישראל) והלכתי לישון עם חיוך על הפנים למרות שמוקדם יותר בערב הורדתי לעצמי פרוסה קטנה מהאגודל כשהכנתי ארוחת ערב.

2. הדיון שלי עם האצה החזיר אותי לקרוא את בורחס. חלק מהמעאפניות של השבוע הזה היא בגלל הספר שאני מתעקש לגמור.* בורחס הוכיח לי שוב שאפשר לכתוב ביקורת ספרות ותרבות מאירת עיניים, מעמיקה, לא יומרנית ובשפה פשוטה.

3. שיחה היום בעבודה עם מישהי חדשה שהתגלתה כאדם נחמד ומעניין.

* ארררג!
כרגע אני בהפסקה ממנו, אבל אני אנסה לחזור אליו ובהנחה שהוא לא יעשה לי אניוריזמה במוח לפני שאני אגמור אותו אני מבטיח דיווח. הנה טעימה:

"מן האמור לעיל עולה שלתוך הפוסט-סובייקטיביות הנוודית-נשית חסרת האל וה"בית", המשכפלת את עצמה, זולגת עדיין הכמיהה המיסטית ליציבות מהותנית ולטרנסצנדנטיות אלוהית, לזיווג עם השכינה, לתפילה, המתבטאת בהולדה, והמתח הזה בין מרכיבים אלה (המחוברים להם יחדיו) משתכלל לכדי "בזות" ביחס האישה לאימהותה." (ע' 138)

כן, זה סיכום של כמה מהלכים וטיעונים והמונחים מוסברים קודם, אבל בחייאת, בנאדם! את אותו דבר אפשר היה לכתוב בצורה הרבה יותר פשוטה! אם הייתי רואה מראש שחנן חבר היה אחד מחברי הוועדה האקדמית של הסדרה לא הייתי מתקרב אליו עם מקל של עשר מטר.