Lexi Toxon

When Words Collide

ספר וחצי

Posted by kenny 66 ב- דצמבר 14, 2010

בריגדת הרפאים / ג'ון סקאלזי
קראתי לאחרונה את "בריגדת הרפאים" של ג'ון סקאלזי. זה בערך כל מה שאני יכול לומר על הספר הזה, כי הוא לא ממש השאיר עלי רושם. "מלחמת האדם הזקן" הוא ספר בהחלט לא רע (בקריאה שנייה הוא היה פחות מרשים מבקריאה ראשונה), ספר מדע בדיוני צבאי שבבירור מתייחס ל"לוחמי החלל" של היינליין ול"מלחמה לנצח" של הולדמן. "בריגדת הרפאים" מתרחש בעולם של "מלחמת האדם הזקן" ואחת הדמויות המרכזיות ב"בריגדת" מופיעה ב"מלחמת", ואולי בפני עצמו הוא היה ספר טוב, אבל הבעיה המרכזית שלו היא שהוא במידה רבה שחזור של "מלחמת האדם הזקן".
לפני שאני מסביר את עצמי, מילה על החלק הראשון. הוא תערובת מייגעת של מסלקות מידע וברברת. אני גדלתי על אסימוב, אבל שלושה עמודים של טכנו-בבל על טכניקות הנדסה גנטית ותרגום דנ"א חייזרי לדנ"א אנושי הם הרבה יותר מדי. והדמויות שם לא מפסיקות לקשקש על הדילמות המוסריות למיניהן כדי להצדיק את הבחירה שלהן, שמניעה את העלילה.
בחלק השני הדברים מתחילים לזוז, ושם אנחנו נתקלים בדמיון הגדול בין שני הספרים. לא רק שהמצב הבסיסי של הדמויות הראשיות דומה להפליא, אלא גם המוטיבציה שלהן לא רחוקה. אבל יותר מכל צרמו לי החזרות על הטכניקות הספרותיות. אני לא רוצה להיכנס לפרטים כדי לא לספיילר, אבל לעתים נראה שסקאלזי פחות או יותר החליף את השמות וחלק מהפרטים, וזה מאוד הפריע לי. אולי זה מכיוון שקראתי שוב את "מלחמת האדם הזקן" לא מזמן כהכנה להרצאה ב"מאורות", ולמי שקורא את הספרים במרחק רב יותר זה פחות יפריע. יש בספר כמה רעיונות נחמדים, אבל בסופו של דבר הוא לא ספר שאני אטרח לקרוא שוב.

פרנקנשטיין / מרי שלי

קניתי את התרגום החדש ב"מאורות" והתחלתי לקרוא אותו. כמשתמע מהכותרת של הפוסט, לא גמרתי אותו עדיין, ואני לא בטוח שאני הולך לגמור אותו. אני לא סובל את הדמות הראשית, ויקטור פרנקנשטיין. אולי אלה הדמויות של התקופה, אבל האיש הזה הוא דרמה קווין ברמות על. הוא מעולם לא שמח או עצוב, אלא נע מאופוריה לדיכאון קטטוני בלי שום שלבי ביניים. והוא לא לבד בכך, רוב הדמויות שבהן נתקלתי עד עכשיו בספר שקועות עמוק במלודרמה. כמו כן, אני עדיין מנסה לפענח למה, לעזאזל, שלי הייתה צריכה את סיפור המסגרת של וולטון כדי להציג את הסיפור של פרנקנשטיין.
דבר נוסף לגבי המהדורה העברית. אני אוהב מהדורות מדעיות בדרך כלל, אבל בספר שיש לו שתי הקדמות משל עצמו (של מרי שלי ושל פרסי שלי), אין שום הצדקה שבעולם לתקוע ציר זמן והקדמה מלומדת של יותר מעשרים עמודים בתחילת הספר. ממילא הוספתם הערות ואחריות דבר, תוסיפו גם את אלה לסופו של הספר. אני גם עדיין מנסה לפענח את ההבדל בין ההערות שנוספו בתחתית העמודים של הטקסט לבין אלה שנוספו בסוף גוף הטקסט. אין חתימה של עורך על הספר, רק של עורכת לשון, ואני מתחיל לחשוד שזה מכיוון שלא היה לו עורך. או לפחות לא עורך טוב.
מודעות פרסומת

9 תגובות to “ספר וחצי”

  1. elodea_2 said

    אבל פרנקנשטיין תואם לתקופתו, והיה הראשון בז'אנר שלו. מותר לו להתיישן, לא?
    (ולך מותר להעיף אותו הצידה ולא לחזור אליו לעולם)

    • kenny 66 said

      גמרתי את פרנקנשטיין. אני לא יודע אם "התיישן" הוא המונח הנכון, אבל הוא בהחלט ספר אופייני לתקופתו. "הפרץ והסער" של הרומנטיקה ניכרים בו מאוד. הרבה יותר מדי לטעמי. היא עוסקת בנושאים חשובים ומעניינים, אבל אני חושב שעסקו בהם בצורה טובה יותר מאז (וכנראה גם לפניה).

      • elodea_2 said

        כן, אבל לפניה זה לא היה ז'אנר, ואחריה אלו היו חיקויים.
        זו בעיה בעייתית למדי.

        • kenny 66 said

          אר… לא.
          מובלעת פה ההנחה ש"פרנקנשטיין" יצר את הז'אנר, אבל אם את רוצה להיכנס להגדרות אני חושב שאין מנוס מלכנות את מרי שלי אחת מ"מבשרות" הז'אנר (אני משתמש במונח של בורחס מ"קפקא ומבשריו"; אפשר למצוא את המסה ב"גן השבילים המתפצלים"). ככזו היה צורך ביצירת הז'אנר *אחריה* כדי שנוכל להצביע עליה כמבשרת שלו.
          עם כל החשיבות של "פרנקנשטיין" לז'אנר, אני חושב שהאמירה שכל יצירה העוסקת בנושא דומה היא חיקוי שלו, או תגובה לו, היא מוגזמת. בעיקר מכיוון שהיא מרמזת על כך שהז'אנר נוצר בחלל תרבותי ריק, ושנינו יודעים שזה לא נכון. ברגע שקיבלת את זה, את חייבת לקבל את ההנחה שגם מרי שלי לא פעלה בחלל תרבותי ריק, ולכן את חייבת להביא בחשבון יצירות דומות שקדמו לה.
          אני לא חושב שאפשר להימנע מהשוואה, וזו אינה מיטיבה אתה לדעתי.

          • elodea_2 said

            דיסקליימר – אני לא מכירה מספיק את היצירות של המאה ה 19 ואלה שקדמו למרי שלי.
            מצד שני, אני בהחלט מזהה יצירת ז'אנר כשאני רואה אותה, ופרנקנשטיין בהחלט כלול בז'אנר. האם היו יצירות לפני מרי שלי שעסקו בגולם שקם על יוצרו / תפירת חלקי גופות / שימוש ב"חשמל" – סביר שכן. אבל יצירה אחת שכוללת את כל אלה – אני לא בטוחה שהיתה.
            השימוש במדע כבסיס ליצירה ספרותית והשאלה של השלכות המדע המוצג על החברה – זה בהחלט חלק מהז'אנר, ואם לא היו יצירות קודמות שעסקו בנושא הזה הרי שפרנקנשטיין לא רק מבשר את הז'אנר.
            החלק של ה"חיקויים" נאמר בבדיחות הדעת ואני מושכת אותו.

            • kenny 66 said

              אוקיי, לפי דברייך את מסמנת את תחילת הז'אנר עם שלי – וזה לגיטימי. אני אישית חושב שהז'אנר כסוג ספרותי נוצר מאוחר יותר, לאחר שהתבססה מסורת של כתיבה "ז'אנרית" ולכן לדעתי היא מהמבשרות. זו שאלה של דעה סובייקטיבית לחלוטין, אבל רק עוד נקודה אחת למחשבה בהקשר הזה – האם היית "מזהה יצירת ז'אנר כשאת רואה אותה" אם היא הייתה יחידה, ללא יצירות דומות שעומדות לצדה?
              כשדיברתי על מרחב תרבותי לא התכוונתי בהכרח לספרות המאה ה-19 (גם אני לא מכיר אותה לעומק) אלא למרחב תרבותי רחב יותר של יצירת יצורים על ידי אנשים. שלי קראה לספרה "פרקנשטיין או פאומתאוס המודרני" ובכוונה קשרה אותו לרקע התרבותי של הקלאסיקה שעומד מאחורי התרבות האירופית המודרנית. הרקע הזה היה חשוב במיוחד לרומנטיקנים של התקופה. לדעתי, באותה מידה היא הייתה יכולה לקשור אותו לא לפרומתאוס אלא לפיגמליון וגלתיאה, להיבריס של יצירה בידי אדם ולא בידי האל ולמחיר שהאדם משלם על כך. בהקשר זה, היא פועלת במסורת ארוכה מאוד.
              לגבי ה"חיקויים". זה אולי נאמר בצחוק, אבל יש אמת מסוימת באמירה הזו. מישהו טען פעם שכל המדע הבדיוני מאז 1950 בערך הוא תגובה כזו או אחרת לאסימוב. באותה מידה אפשר לומר שכל יצירה המתארת יצורים מעשי ידי אדם היא תגובה כזו או אחרת לפרנקנשטיין. (זוכרת את "תסביך פרנקנשטיין הארור" שלנינג [אאל"ט] תמיד רוטן עליו אצל אסימוב עצמו?) אבל משאמרנו את זה, אנחנו חייבים גם להכיר בכך שיש ליצירות אלה קיום עצמאי משלהן.

              • elodea_2 said

                ואם מרי שלי תיפול ביער – האם היא תשמיע רעש?

                אתה נסחף עם השאלה שלך. אילו הייתי חיה במאה ה 19 וקוראת את פרנקנשטיין הייתי אומרת לעצמי "הא, מעניין", לכל היותר. ברור שללא הכשרה מוקדמת בכתביו של אזימוף זצ"ל לא הייתי מזהה זאת כז'אנר. מצד שני היום אני בהחלט מזהה את זה כז'אנר, ואף קשה.
                אם אתה מתייחס לפרנקנשטיין כ"יצירת דבר מה המתעורר לחיים" הרי שמאז ומעולם השתמשו בזה. אבל הרעיון של "איך המדע ישפיע על חיינו", ולא משנה בכמה עוגמת נפש ומצברוח מלנכולי הוא מוקף – זה ז'אנר.
                להחליט אם היא מבשרת הז'אנר או ממקימיו זו דקדקנות.
                לגבי החיקויים – מעולם לא קיבלתי את הטענה הזו. זה אידיוטי (סליחה על הטיעון הבוגר). באותה מידה אפשר לטעון שהכל נובע מהאודיסאה או מהתנ"ך. זה שרעיון הובע בעבר לא הופך את התצורה החדשה שלו לחיקוי. הוריי לאומנות – המקום שבו כל רעיון יכול לחזור על עצמו מליוני פעמים ועדיין להיות מקורי ומיוחד.

                • kenny 66 said

                  Re: ואם מרי שלי תיפול ביער – האם היא תשמיע רעש?
                  טוב, אני מחבב לעתים התפלפלויות כאלה. ההבחנה של בורחס מעניינת, ואני צריך לזכור להביא לך את המסה הזו לקרוא מתישהו (קצרה, שלושה עמודים). ואולי אני סתם מאוהב במה שהוא אמר ואני מדבר שטויות.
                  ההרגשה שלי היא אנחנו למעשה דנים פה משתי נקודות ראות, כנקודת ראשית או כהמשכיות, כחדשנות או כמסורתיות, שתיהן לגיטימיות באותה מידה. אני נוטה לקרוא את "פרנקנשטיין" בהקשר רחב יותר שרואה אותו כחוליה נוספת בשרשרת של סיפורים על יצירה ועל המחיר של רכישת ידע. היא חידשה בהחלט באמצעים שלה ובעובדה שהיא כתבה על העידן המדעי ובכך אין ספק שהיא עומדת בראשית הז'אנר.

                  • elodea_2 said

                    Re: ואם מרי שלי תיפול ביער – האם היא תשמיע רעש?
                    success!!

                    ואני כבר פחדתי שתתקפל באמצע הויכוח כמו שעשית באורט לפני אי-אלו שנים…
                    אני רק רוצה לציין שלכתוב בהמשך למשהו קיים ואחר כך לגלות שעשית משהו חדש לגמרי זה אחלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: