Lexi Toxon

When Words Collide

עוד סיפורי פרויקט

Posted by kenny 66 ב- דצמבר 13, 2010

את הסיפור שלי לפרויקט "אלפבית עשוי סוילנט גרין" פרסמתי בחוסר רצון מסוים. אני לא אוהב לפרסם סיפורת שלי במסגרת שאני עורך (אין לי בעיה לפרסם מאמרים שלי, אני מרגיש יותר בטוח בכתיבה אקדמית), וכתבתי את הסיפור בעיקר בגלל שמישהי הבריזה לנו. אבל זה לא היה הסיפור היחיד שכתבתי לפרויקט בנסיבות דומות. בשלבים שונים של הפרויקט נראה היה שנצטרך סיפורים באופן מיידי, וכך יצא שבסך הכול כתבתי שלושה סיפורים. הנה שני הסיפורים האחרים, שהם שונים למדי מהסיפור ההוא.

אל"ף עבור אהנוברבוס*

הוא קרא לעצמו אהנוברבוס כמחווה, כבדיחה שרק מעטים הבינו. אחרי הכול גם הוא היה נצר למשפחה אצילה שהייתה ואיננה עוד.
כאשר נפלה האימפריה ומשפחתחו איבדה את מעמדה ונכסיה, ורוב בניה גם את חייהם, הוא נמלט כאחרון פשוטי העם. הוא גנב ספינה שלא הייתה שייכת לו ונס לפינה נידחת של הגלקסיה, לעולם שבו ימצא תנאים פיזיים נוחים. מקום שבו זוטות של טכנולוגיה מעולמו שאותן לא ממש הבין יוכלו לקנות לו חיים נוחים. בדרך תיכנת את הספינה לשנות את מראהו שיתאים לצורתם של תושבי העולם.
הוא הופיע בלילה אפל מכיוון מערכת הכוכבים שלה קראו המקומיים "הצלב הדרומי" (שכלל לא נראתה כצלב מהמקום שממנו הגיע) והשתקע בעיירה מדברית באוסטרליה. היו לו שמות רבים בתחילה, בזמן שהוא למד להיות אדם, או להעמיד פני אדם, ורק אחרי עשרות שנים בחר לקרוא לעצמו אהנוברבוס. כי הוא אהב את הצליל של השם. כל השאר – הבדיחה, המחווה – היו תירוצים והנמקות שפיתח עם הזמן. ברגעים הכנים שלו הוא הודה בפני עצמו שלמעשה קיווה שמישהו ישאל על השם יום אחד, כדי שיוכל לספר לו.
בלילות היה יוצא אל מרחבי המדבר ומשקיף אל השמים, אל האימפריה שהייתה ואיננה, אל אחוזותיו שאחרים יושבים בהן. ומפעם לפעם היה קורא אל השמים בשפתו, קריאת תיגר עתיקה כימי האימפריה והמשפחה, והדינגו היו מחרים-מחזיקים אחריו.

* בעקבות הערה שקיבלתי מאחת משני האנשים היחידים שקראו את הסיפור עד כה: אהנוברבוס הייתה משפחה פלבאית ברומא שעלתה לעמדת כוח והשפעה בתקופת הרפובליקה המאוחרת והפרינקיפט ונקשרה בשושולת היוליו-קלאודית בקשרי חיתון ואימוץ. אני מאוד אוהב את צליל השם הזה.

שׂ עבור שׂורדים

על שביטים קפואים, בעטרות לוהבות של שמשות על סף פיצוץ, באוקיינוסים טרופיים ובמעמקי ענקי גז. אנחנו נמצאים בכל מקום. מערכי ההסתגלות שלנו גמישים לאין קץ, בשיניים ובציפורניים מולקולריות אנחנו מוצאים אחיזה (במקום שיש מולקולות). מכים שורש, משתנים, מסתגלים, מתערים. ואז אנו משגשגים. בחגורות אסטרואידים, סביב ננסים חומים, באורם הכחול הקשה של כוכבים מטיפוס O, באפלה הקטיפתית של הפערים שבין הצבירים.
אחד ממאה אלף לא שורד. מספר מרשים. זה כל מה שאני יודע. מעולם לא ראיתי את אחד האחרים, מעולם לא החלפתי מילה אתם. הם זרים מדי. מתוסגלים מדי.

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “עוד סיפורי פרויקט”

  1. elodea_2 said

    נכון ש"לייק" זו תגובה מפגרת כאן?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: