Lexi Toxon

When Words Collide

שניים וחצי דברים על מערכת החינוך

Posted by kenny 66 ב- מרץ 1, 2010

אחת
ביום חמישי יצא לי לשמוע את הסיפור שמאחורי סיפור יונה וולך, שזכה לפרסום כה רב לפני כחודש.
על פי הגרסה שאני שמעתי ראשית הפרשה נעוץ בציון שנתנה אותה מורה לספרות לתלמידה, ציון שלא מצא חן בעיני אמה של אותה תלמידה (ואולי גם בעיני התלמידה, זה לא ידוע לי) בעבודה שהמורה פסלה לתלמידה בגלל שהיא העתיקה אותה. על פי הסיפור ששמעתי אותה אם דרשה מהמורה לשנות את ציונה של הבת לקבל את העבודה, וכאשר המורה סירבה האם הודיעה לה שתדאג שהיא לא תלמד יותר בבית הספר הזה.
זה מהלך כל-כך אופייני למערכת היחסים הורים-מורים-בית ספר של השנים האחרונות, שגם אם הוא לא מדויק הוא בהחלט סביר. בנסיבות אחרות זה עלול היה להיגמר בזה שהורי התלמידה היו פשוט מכים את המורה.
המורה, דרך אגב, עדיין מלמדת בבית הספר. התלמידה כבר לא לומדת בו.

שתיים
אותה ישיבה שהייתי בה ביום חמישי הבהירה לי סופית דבר אחד, שהלך והתבהר לי בעשר השנים שבהן אני עובד מול המשרד – משרד החינוך נכנע וויתר על החינוך.
שרי חינוך ומנכ"לים אולי מדברים גבוהה-גבוהה על חינוך לחשיבה, לסקרנות ולערכים, אבל מה שהמערכת משדרת לרמות הנמוכות יותר היא שתלמידים הם יצורים רפי-שכל, נכאי-נפש ושבריריים שהדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות להם הוא לאתגר אותם ולהציב להם קני מידה. אפשרות האמירה שהתלמידים נכשלו, לא עמדו במטלות שהוצבו להם, אינה בגדר שיקול במערכת. הבחירה האוטומטית היא תמיד למצוא דרך לפרש את הכישלון כעמידה בדרישות, או להכריז שהדרישות היו מוגזמות ופגומות.

חצי
"כי ככה אני רוצה" הוא טיעון של ילד בן שלוש, לא של אדם מבוגר בעל אחריות. כן, שמעתי את זה ממישהו במשרד החינוך בימים האחרונים.

מודעות פרסומת

6 תגובות to “שניים וחצי דברים על מערכת החינוך”

  1. avgboojie said

    למה אתה חייב לגרום לי לחוש יאוש ועצב?

    • kenny 66 said

      אני עובד מול משרד החינוך כבר יותר מעשר שנים. שלושה ימי העבודה האחרונים (חמישי, ראשון ושני) חיזקו בי כמה מהתחושות הכיר רעות שהתעוררו בי בתקופה הזאת.
      אחד מהאנשים שאני עובד מולם נמצא במערכת כבר ארבעים שנה, הוא עומד לפרוש בשנה הבאה, והנימה שבה הוא מדבר על מה שקורה במשרד בשנים האחרונות – אני יכול לתאר אותה רק כ"מבכה" את החינוך בארץ. קורע לי את הלב לפעמים.

  2. yael_cwen said

    הדבר הכי מדהים פה זה תגובת התלמידים והיציאה שלהם להגנת המורה. לא היו לי הרבה מורים שהיו מוציאים ממני רגשות כאלה במצב הזה. היא כנראה מורה נהדרת ומחנכת אמיתית.

    • kenny 66 said

      אולי אני נאיבי, אבל בעיניי הדבר הכי מדהים כאן הוא עדיין ההתנהגות של האם. אני לא מסוגל להעלות בדעתי שבתקופה שלמדתי בבית הספר היה קורה דבר כזה. אבל אני למדתי בבית ספר קיבוצי שבו היו קשרים די חזקים בין הקהילה והמורים אז אולי אני לא דוגמה.
      היו לי מורים בודדים שהיו מוציאים ממני רגשות כאלה (המורה שלי לתנ"ך בשנים י-י"ב למשל), אבל כן היא כנראה אדם מיוחד.
      הנקודה היא שיוצא לי לפגוש גם את המורים האלה בעבודה. אנשים אכפתיים ורציניים ונבונים שמשקיעים מעל ומעבר בתלמידים שלהם. אבל דרגי הביניים – המנהלים בבתי הספר והרמות הזוטרות של אנשי המשרד – משחקים בפוליטיקה של "ללכת בין הטיפות" כדי חס וחלילה לא להרגיז אף אחד. בעיקר לא הורים.

      • galicola said

        אחד הסטודנטים שעובד איתי במעבדה משלים עכשיו תואר בהוראת המדעים. חדור מוטיבציה, רצון ללמד *ולעניין* את התלמידים.
        אוי, כמה שהוא תמים…

  3. yael_cwen said

    גם כשאני למדתי לא היה קורה דבר כזה שאמא מאיימת ככה על מורה. אמא שלי בטח שלא, אילו הייתי מעלה בדעתי להעתיק עבודה (מה שמעולם לא קרה, אני ישרה מדי), והמורה היתה פוסלת אותה, אמא שלי היתה רותחת מכעס, מונעת ממני טלויזיה לשבועיים ועוד מיני עונשים שונים ומשונים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: