Lexi Toxon

When Words Collide

מחאה רמה

Posted by kenny 66 ב- מרץ 13, 2009

פעם, כשהייתי צעיר ורענן וגרתי במשק, הייתה לי ספרייה לתפארת. נכון, היא לא הייתה שלי "רשמית" ואוחסנה במקום אחר כי היא הייתה "של הקיבוץ", אבל על פי הכלל הקיבוצי הידוע – היא הייתה שלי. לא רק זאת אלא שהספרנית גרה בבית לידנו והייתה פשוט נותנת לי את המפתח בכל עת שביקשתי, כך שאפילו לא הייתי צריך לחכות לשעות הפתיחה הקבועות.

בין השאר היה שם מבחר גדול של ספרי מדע בדיוני שחלקם היום די נדירים – כל הקלאסיקות של "הסדרה הלבנה" למשל. לא רק זאת, אלא שהספרנית הייתה שואלת אותי מפעם לפעם מה הדברים החדשים שיצאו והייתה מזמינה את כל מה שהייתי מבקש.

ולא עוד. כאילו שהעובדה שאני כבר לא במשק משמעה שאני צריך להוציא את כספי המועט שהרווחתי בזיעת אפי על הספרים האלה. חוצפה.

[פוסט זה נכתב אחרי שאתמול הוצאתי אי-אלו זוזים על "כנפי לילה" ו"הנדחים". האמת, לא היה כל כך יקר.]

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: