Lexi Toxon

When Words Collide

מי גאון של אמא?

Posted by kenny 66 ב- ינואר 17, 2009

זה התחיל משיחה בארוחת צהריים לפני כמה ימים, שבה הזכרנו את זך, ומישהי דיברה על הציניות שיש בשירים שלו ועל הבדידות הנוראה שיש בהם לעתים קרובות. לאחרונה החלפתי את הרדיו באוטו ועכשיו אני שוב יכול לשמוע דיסקים, ואחד הדיסקים שדי נטחנים אצלי מאז הוא Pet Sounds המופתי של ה Beach Boys, אלבום שיש בו כמה מההרמוניות המופלאות ביותר שנשמעו אי פעם. זה קשור לדברים על זך מכיוון שאחד השירים באלבום הזה הוא I Just Wasn't Made for These Times. יש משהו מכמיר וקורע לב בבריאן ווילסון ששר את המילים האלה באותה הרמוניה מדהימה.

זה גרם לי לחשוב קצת על גאונים יוצרים ועל השאלה האם הם חייבים כולם לחוות את התחושה הזו. האם כל הם חייבים לחוש שלא בזמנם ולא במקומם כדי ליצור בדרך יוצאת דופן?

אני לא מתכוון להתלהמות של היינליין איפה שהוא (אולי ב"גר בארץ נוכרייה" הבלתי נסבל) על ה"גאונים" ושאר הקופים והיחסים ביניהם. אני מתכוון לכך שאולי כדי ליצור יצירות יוצאות דופן באמת, פורצות דרך וחדשניות, אדם חייב להיות זר במידת מה לחברה שבה הוא יוצר. רק אז הוא יוכל לשבור את המוסכמות שלה, להציב לה מראה חדשה ושונה לראות בה את עצמה. ואם זה נכון, האם זה אומר שאותם גאונים יוצרים לעולם לא יוכלו להיות מאושרים במקומם? ואולי זה בעצם מה שמניע אותם ליצור?

בקריאה חוזרת הדברים נראים לי בנאליים משהו ואולי מובנים מאליהם, מכיוון שאולי גאונות מעצם טבעה ומהותה חייבת להיות שונה באופן בסיסי מהיום-יום שמקיף אותה.
 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: