תכנית עסקית

דאלי טען, כך שמעתי לפחות, שיש לו השראה כשהוא משתין. אמא שלי, לעומתו, הייתה אומרת שהרעיונות הכי טובים שלה באים כשהיא שוטפת כלים. עליי עצמי נוחתים פרצי השראה במקלחת בדרך כלל. אפילו שקלתי לקנות איזה כלי כתיבה שאפשר להשתמש בו במקלחת (כי לא תמיד יש מישהי בסביבה שאפשר לצעוק לה "תזכירי לי כשאני יוצא נצרות פרה-פאולינית").

אבל אני מוצא לשטיפת הכלים שימושים אחרים. זו הפסקה מצוינת מהעיסוק הבלתי פוסק שלי במילים ורעיונות. זו עבודה טכנית גרידא, שבסופה רואים תוצאות מידיות, בניגוד לכל מיני פרויקטים יותר ארוכי טווח שאני עוסק בהם כמו תרגום הספר או העבודה על ההרצאות והגיליון הבא של "המימד". אבל לאחרונה גיליתי שימוש נוסף – לאחר שאני מקליד זמן רב ומתחילים לי כאבים במפרק כף היד, רחיצת כלים מקלה מאוד על הכאבים. שינוי התנוחה והתנועות שאינן חוזרות על עצמן עושות לי פלאים.

ולכן חשבתי לפתוח מרפאה. היא תהיה בדירתי הצנועה, ואנשים ישלמו לי על הזכות לרחוץ את הכלים שלי. כרגע יש שלוש בעיות שאני יכול לראות:
1. למה שלא ישטפו פשוט כלים אצלם בבית? את זה אפשר לפתור בקלות יחסית בטענה שתערובת סבון הכלים המיוחדת שלי היא שתורמת לריפוי, ולא משהו אחר. או המים. משהו.
2. האם אפשר לסמוך עליהם שיעשו עבודה טובה? זה ייפתר על ידי הוראות מדוקדקות שרק ציות מדויק להן יבטיח את המזור, או על ידי ריבוי "טיפולים" באותם כלים.
3. אז אני עצמי אאבד את היתרונות של רחיצת הכלים. את זה עוד לא פתרתי, אבל אני מקווה שהכסף שהמרפאה תכניס יאפשר לי למצוא פתרונות יצירתיים (מעסת ידיים תאילנדית מוסמכת?).

למטה – אני מקריב את עצמי על מזבח כאבי הידיים